ניראה כי עליית תכניות הראיליטי לאויר קשורה באופן הדוק לשקט היחסי בגזרת התופת .

היסטוריה של האקשן הציוני הינה רצופה ומעוררת פליאה כאחד. אדיולוגיה ספרטנית ,

בדינמיקת ההישרדות של  ה"חיים על חרב". עוברת  עת עת טרנספורמציה  מהממד

 החברתי-הממשי לממד הסמלי . כאשר הדחפים האלימים ומינים של הארכיטיפ היהודי

 הגולה. בעל תסביכי הנחיתות עוברים סובלימציה בחסות אמצעי התקשורת.

עדות ראשונה בתהליך זה הוא .הגיעה עם הופעת  הסרבנות הגיוס. והפחד להיהרג למען

אדיולוגיה לאומית. מאידך הצורך בחיבור לממשי. באה לידי ביטוי

בעליה ההולכת וגוברת של תוכניות הריאלטי. כאשר הספורט הלאומי בכל המובנים

אינו סיפק עוד את הסחורה. הששים אלי קרב  שדלו אלי שיח.

האחר אינו היה עוד גירוי בלתי  מותנה  בתהליך של התנייה קלאסית.

אין אנו עוד מזליים ריר לקראת הופעתו של צו 8.  

עם הזמן למדנו לעתיק את האנרגיות הלבידיאניות לתועלתו של האחר הגדול החדש.

אולי כמו אצל דנטה , מתממש כאן המעבר מהתופת לגן העדן. בלא ביקור  בפורגטוריום.

אם כי כי לא גן עדן אחד , אלה מבחר אין סופי שלהם.

אלה לא  גני העדן המלאכותים.  של בודליר. אלה גני עדן מלאכותים

אשר האחר הגדול מאשר לכוננם כלגיטימים בתודעה החברתית הפורמאלית- של

התרבות הדומיננטית.

המדיום החדשותי היה הראשון להבין מגמה זו. הוא בישר את בואה של בשורת הריאליטי.

הדיווחים מזירות הפיגועים, המלחמות,התאונות,המוות,העוני ועוד. לקחו עם השנים פן פרפורמטיבי

כאשר תוכן הידיעה התקשורתית הפך אצמעי למימוש הערך הסובלימטיבי בדמות ההתקרבות

אל ממשי. שדרני החדשות הלכו ודמו  לשדרני ספורט. האקשן ליווה, כל כניסה גופות מרוטשות לתוככי

סלוני הבתים.  המוני אדם חסרי כל ברחובות . אשר בחסות הדינמיקה של הקפיטאליזם המאוחר.

קיבלו אף הם יצוג בממד הסמלי של המידה, אל מול תת-היצוג שלהם בתוצרי חלוקת העבודה החדשה.

אך מיד ששקטו התותחים המוזות רעמו. החוסר בדיווח החדשותי מלאה האקשן ב"מהדורת השבט"

התמלאה במיזמים החדשים של גאוני הקופיריטינג, המפיקים ותסריטאים.

קבוצה דורית חדשה ההולכת יד ביד עם דור ההיטק ונערי האוצר.

המכוננות יחד את האתיקת הבועה  ורוח  הפרפקציוניזם. כאשר הצריכה הקנייה והצפייה

ממלאים את מקום הגיוס, השירות והגשת ערכים לאומים, בשיח של התרבות הדומיננטית.

היצוג של  המציאות. החליף את תוכנו האידיולוגי. לא עוד אלופי לבושי זית

אלה שפים וסו-שפים. מצעד שבעת החטאים הלך ושעתק את עצמו על מסכי הפלזמה.

בסלוני מגדלי היוקרה.

הזללנות התחלפה במציצנות. תאוובת הבשרים בקנאה.

ככל שהמציאות הקונקרטית של הפרט התרחקה מסיפוק הצרכים הבססים.

כך גדל הצורך בסובלמציה הסטירילית , ואווי לאחרות. אחרות אשר נשלטת

לא בחסות פגיון הרומח , אלה בחסותם של השלט הרחוק והממרים הדגיטאלים.

הסימלוציה אכן  הפכה עם הזמן לסימלוקרה חסרת מקור . כאשר כל התוכניות הפכו

ניזונות אחת מהשנייה.במין איזומורפיזם אובססיבי.  ערוץ אחד משדר את "לרדת בגדול"  בעוד

בערוץ השני אנחנו רואים את "קרב סכינים".מלחמת האין ברירה ברמה הלאומית

 הופכת ל"דיאלטקטיקה של האדון והעבד".כל תוכנית הופכת  לאלגוריה

 על ומטונימיה של המציאות  .

הוכלת ונכתבת אל מולנו הגרסא עדכנית לפנומנולגיה של הרוח .

ההופכת ל Zeitgeis של קץ ההיסטוריה כפי שהכרנו אותה עד עתה.