"תומר? אתה שם?" שאלה. תגובה ממנו לא הגיעה. היא החליטה לחכות עוד קצת, אולי שוב יש לו בעיה במחשב, והוא מנסה להגיע אליה שוב. במסכה הופיעה פתאום תגובה ממנו: "את בטוחה שהוא בגד בך?!" שאל. "מה זאת אומרת?! מה שסיפרתי לך, ראיתי זאת במו עיניי, כך שאני די בטוחה." קבעה קצת מרוגזת. איך הוא יכול לשאול אותה את השאלה הזו? "בטח, אתה גבר, וכל הגברים עוזרים זה לזה! אחוות גברים!" דיברה כאילו אל עצמה. תגובתו לא איחרה לבוא. "אבל השאלה היא אם מה שראית זו אכן בגידה לשמה." תגובתו נראתה לה פילוסופית ומתפלספת למדיי. "למה אתה מתכוון?" שאלה. "אני מתכוון שאולי מה שראית, הוא לא באמת מה שזה. חשבת על כך?" שאל. היא הרגישה מבולבלת מאוד. מה הוא רוצה ממנה?! "מה אתה מנסה להגיד? שלדעתך הוא לא בגד בי?! אם כן מה הוא עשה עם הבחורה הזו בסלון, ולמה הוא חיבק ונישק אותה?!" כמעט ושברה את מקשי המקלדת. היא כעסה כל כך! הוא עוד לא הספיק להשיב לשאלותיה והיא כבר שיגרה לו שורה נוספת: "אתה לא ראית את מה שאני ראיתי, ובטח שלא היית שם! אז אל תנסה אפילו! שלא תעז לנסות ולהוכיח לי שאייל "חף מפשע" כי הוא ממש לא! שמעת?!" מצאה עצמה מוציאה את כל תסכוליה וכעסה על אייל מופנים לתומר. "אני מתנצלת." רשמה לו מיד אח"כ. "אסור לי להוציא עליך את התסכולים שלי על אייל." כתבה. "זה בסדר. באמת." ניסה לעודד את רוחה. "לפחות את מוציאה את זה החוצה אחרי הרבה זמן ששמרת את הכל בבטן." ניסה לנחמה. "תורך." כתבה לו. "תורי? תורי למה?!" שאל. "תורך להוציא הכל החוצה. אמרת שחברה שלך, תוער, נפרדה ממך אבל לא בשל סיבה מוצדקת במיוחד. רוצה לספר לי?" הזכירה לו. "הבטחתי שאספר לך, לא?" השיב. "בדיוק." ציפייה הייתה בליבה. כבר הרבה זמן שחיכתה לזה. "אמרתי לך, אני אדם שלא משקר. הבטחתי, ואני גם אקיים." צייר לה חייכן. "האמת היא, שבתחילה לא ידעתי למה היא נפרדה ממני." כתב. "מה זאת אומרת?! היא לא אמרה לך?" שאלה. "לא. פשוט אמרה שזהו, זה נגמר. ממש כמו שאת עשית לאייל." ציין בפניה. היא התבוננה במסך עד שקלטה. היא התמקדה בצמדי המילים "כמו שאת עשית לאייל." היא ידעה שהוא צודק. "את שם?" נשאלה. "כן... כן..." כתבה בהתנצלות. "מצטער, לא התכוונתי לשפוט אותך. אבל זה באמת קרה כך..." כתב לה. "אתה מוכן להמשיך ולספר במקום להתנצל?!" כתבה לו באחת. "אוקי. אחר כך, נודע לי שהיא פשוט לא אוהבת אותי." הוסיף. "תגיד, אתה מנסה לצחוק עליי?! הרי זה בדיוק מה שקרה לי!" כתבה לו בכעס. "אבל המקרה שלי מעט שונה. את טוענת שאייל לא אוהב אותך, והוא שיקר לך ובגד בך. אצלי זה אחרת." נוספה שורה. "איך?" שאלה. "אני טוען שתוער לא אוהבת אותי, כי היא בטוחה שעשיתי משהו שלא עשיתי, אבל היא לא נותנת לי להסביר לה. מבינה? היא שופטת אותי מבלי לתת לי להגן על עצמי." הסביר את עצמו. "אתה רוצה להגיד, שעשית משהו, שגרם לה להיפרד ממך אך יש לך סיבה והיא לא נותנת לך להסביר?!" ניסתה לעקוב אחר דבריו. "בדיוק." כתב לה. "אולי תספר לי מה בדיוק עשית?" כתבה לו בתגובה. "לדעתה, בגדתי בה." כתב והדהים אותה. "אתה צוחק עליי!" התרגזה. "נשבע לך שלא. באמת. היא ראתה אותי עם מישהי, והיא בטוחה שבגדתי בה. מה שממש לא נכון." רעות הייתה בטוחה שמשהו כאן לא מסתדר. איך ייתכן שזהו צירוף מקרים? ממש לא. "תומר, אני רוצה שתגיד לי איך קוראים לך עכשיו!" כתבה נחושה. היא החליטה שהיא חייבת לדעת את שמו. "מה? אבל לא סיכמנו שאגיד לך אותו כשאכיר אותך טוב יותר?" כתב בתגובה. "אתה פשוט עובד עליי!!! אתה בטח אחד החברים של אייל. נכון?!" איבדה את עשתונותיה. הפכה לפרנואידית כמעט. "מה?! לא." תגובתו הייתה מהירה. רעות חשבה מעט. היא החלה לחבר את כל מה שידעה על הבחור הזה. ככל שחשבה על כך, היא הגיעה רק למסקנה אחת: מי שמשוחח איתה הוא... אייל!!! אייל בכבודו ובעצמו! אך פרט אחד לא הסתדר לה. אותו `תומר` מתגורר בחיפה, ואייל גר קרוב אליה, וכשחשבה על כל שידעה עליו שוב, נזכרה שצבע שיערו שחור ולא בלונדיני כשל אייל. מה גם של`תומר` יש חברה... עכשיו היא כבר לא הייתה בטוחה במחשבותיה שלה. "היי, את שם?" נשאלה כשעל המסך סימני שאלה רבים. "כן... כן... לרגע, לרגע חשבתי שאתה הוא אייל... מחשבה קצת טיפשית כשחושבים על זה..." כתבה. תגובתו הגיעה דקות רבות אח"כ. "אכן... מגוחך..." כתב כתגובה. "טוב המשך לספר. אז אם לא בגדת בתוער, מיהי הבחורה שהייתה איתך ולמה נוצר הרושם שאתה בוגד איתה?" רצתה לדעת. "טוב. לשאלתך הראשונה, הבחורה שהייתה עמי, הייתה בת דודתי. תוער כנראה ראתה שאני מחבק אותה מתוך רצון לנחם אותה. היא באה אליי מדוכאת, והיה לי קשה מאוד לראות אותה סובלת. תוער כנראה הייתה בטוחה שאני מנשק אותה ומחבק אותה מתוך מניעים אחרים." כתב בפירוט. "ניסית לספר לה את זה?!" שאלה. "לא היה טעם. היא לא רצתה להקשיב לי." כתב בתגובה. "ומה תעשה עכשיו?" שאלה. "אני עדיין לא יודע. מה שבטוח הוא שאני לא הולך לוותר בכזו קלות. אני יותר מידיי אוהב אותה מכדי לוותר." רשם. "לפחות בזה אתה שונה מאייל." חשבה לעצמה בלב. "הוא ויתר עליי, מסתבר." כתבה וצביטה בליבה. "תגידי, אפשר לשאול אותך משהו?" נוספה שורה לפתע. "כן. למה לא?" כתבה מבלי לחשוב. "רוצה שניפגש? אני רוצה לראות מיהי הבחורה שעובר עליה מה שעובר עליי כרגע." רשם לה. "טוב, לא בדיוק מה שעובר עליך. טוב יותר תעשה אם תיפגש עם אייל בעצמו." כתבה לו בתגובה. "אז את כבר לא כל כך בטוחה שהוא בגד בך, מה?" ליבה נצבט עוד יותר. "טוב, לא צריך להיסחף. אני פשוט חושבת שלא הכל עשיתי כמו שצריך. למשל אולי הייתי צריכה להגיד לו בדיוק למה אני נפרדת ממנו. או לפחות לתת לו הזדמנות להסביר..." כתבה במהירות. "אז מה את אומרת? רוצה להיפגש איתי? כך גם תגלי את שמי האמיתי..." פיתה אותה. "אתה בטוח שאתה רוצה? כלומר, אתה עוד אוהב ורוצה את תוער, ואם ייוודע לה שאתה נפגש פגישה עיוורת עם בחורה ששוחחת איתה באינטרנט..." טענה למולו. "תראי, זו לא ממש פגישה עיוורת. אני הרי מכיר אותך ואת אותי, ומלבד זאת, זו לא פגישה רומנטית." רשם לה. שאלתו נראתה לה מעט מוזרה. הרי כל רצונו הוא לשוב להיות עם תוער. מדוע שיבקש להיפגש עמה, ביודעו כי הוא מסכן בכך את סיכוייו להחזיר אליו את תוער?! מצד שני, הוא גם צודק. הרי הפגישה ביניהם לא מטעמים רומנטיים. הם בסה"כ ידידים וירטואליים שרוצים להכיר זה את זו ולראות אחד את השניה. מפגש תמים לחלוטין. הרי גם היא לא בדיוק התגברה לחלוטין על אהבתה לאייל. מה גם ש`תומר` גרם לה לחשוב מעט על כל העניין והיא כבר לא ממש הייתה בטוחה במה שעשתה. מי יודע, אולי מיהרה לשפוט אותו. מלבד כל זה, רצתה אף היא להכיר את הידיד הוירטואלי הזה שלה, והפיתוי שהציב לה, לגלות לה את שמו, צירוף כל אלה גרם לה להישבר ולהסכים. "שכנעת אותי. אפגש איתך. מתי אתה רוצה להיפגש?" שאלה ישר לעניין. "אני מגיע לתל אביב בעוד שבוע, אפגוש אותך ליד האוניברסיטה." רשם לה. "אוקי. באיזו שעה?" שאלה בתגובה. "חכי לי שם בעשר בערב, אני אהיה שם." כתב לה. "רגע, איך אזהה אותך?" שאלה שאלה מהותית. "מה דעתך שאחזיק שלט עם השם `תומר- 24` מחכה ל`נועה- 21`?!" התבדח איתה. "לא ברצינות, פשוט חכי בדיוק בכניסה ואני כבר אזהה אותך. לפי איך שתיארת את עצמך, אני לא אתקשה לזהות אותך. את נשמעת לי ממש יפיפייה." החמיא לה. אם היה לצידה באותו רגע, היה רואה כיצד פניה הפכו לאדומות וכמה לחיה היו סמוקות. "יעזור לך לדעת מה אלבש?" שאלה. היא רצתה להיות בטוחה שהוא אכן יזהה אותה. "כל מידע שתתני לי לא יזיק. אני מניח שאזהה אותך ביתר קלות אם אדע מה את לובשת." הציניות נשפכה ממנו. "אז אחכה לך ממש בכניסה לאוניברסיטה, לבושה בג`ינס וחולצה בצבע לבן." כתבה לו. "ואת באמת חושבת שזה מה שיבליט אותך? בטח יהיו שם אלפי בחורות שלבושות בג`ינס וחולצה לבנה. מה דעתך ללבוש משהו בולט יותר?" כתב לה. "שמלה תכולה תתאים?!" אמרה גם היא בציניות. "הרבה יותר טוב. אם כן, אז קבענו. אז אראה אותך בעוד שבוע, `נועה- 21`?" כתב והתעלם לחלוטין מהציניות שבדבריה. "כן, `תומר- 24`... וסוף סוף אדע את השם האמיתי שלך." כבר לא יכלה לחכות. "ואני את שלך." כתב לה חזרה. "אני יכולה להגיד לך אותו עכשיו אם אתה רוצה..." רשמה. "אני מעדיף לחכות לפגישה שלנו." הפתיע אותה בתשובתו. היא הייתה בטוחה שהוא יהיה סקרן בדיוק כמוה לדעת מהו שמה האמיתי. "אז נתראה בעוד שבוע, בעשר." שלח לה. "כן... ביי." כתבה לו קצרות. המשך יבוא..... © כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליונית ס |