בבית  חולים החדר שלה היה כמו מרכזיה.

טלפונים הגיעו בלי סוף. התחילו לדאוג.

אמא אף פעם לא הייתה באמת חולה.

התחילו סימנים מוזרים, היא מחפשת מילים, בקושי מחזיקה עיפרון.

קשה לה לקרוא, אבל לא מדברים על זה.

עדיין חושבים שאולי זה הגב, או הברך.

שולחים אותנו לעשות MRI . הרופא המנתחת את התוצאות נחמדה.

היא נותנת לנו את התוצאות ומוסיפה:

"יש קצת כתמים בצילום", כאילו שזה כלום. אני לא מבינה בזה.

הרופא בבית חולים לא מסביר כלום. הרגשה מוזרה אבל רק תחושת בטן.

נראה לי שזה רציני. דיברתי עם האחים שלי,עם הדודה והזמנתי אותם לבוא בדחיפות.

ואחרי מספר ימים, אני חייבת לחזור לארץ.