לפעמים ככה סתם באמצע אנחנו מרגישים שהכל תקוע..פתאום נגמרו האנרגיות. הפסקתי לכתוב. נגמרה המוזה.הפסקתי להגיב כי נגמרה לי הסבלנות.שאלתי את עצמי האם באמת אני תקוע, או מקובע, או אולי אני עסוק מידי, וסדר העדיפויות שלי שונה. אנחנו המבקרים והשופטים של עצמנו. אנחנו יודעים מתי צריכים לתת גז, ומתי להאיט את הקצב.אנחנו הברומטר של עצמנו. אז לא שמעתם ממני כמה שבועות, אולי זוהי התחדשות, כי דברים טובים קורים עם בוא הגשם הראשון. והיום יש סיכוי לטפטוף. אני מרגיש ריח של התחדשות באויר. מן זריקת אנרגיה שמקפיצה לנו את האנדרלנין בגוף שמשהו הולך לקרות, אני מרגיש שמשהו הולך לקרות..... אני שם מאחורי את העבר, ואת הכאב, ורואה לפני את ההווה והעתיד. אני פותח את הרדיו. ושלמה ארצי, מקפיץ אותי.. ואומר לי שיותר מזה אנחנו לא צריכים. כן הוא ניער אותי, שרתי איתו , והבנתי איתו, לראות את החצי כוס המלאה שיש לי. וזה המון. וזה נתן לי כח. אז היום אני מזמין אתכם לקרוא המילים לצפות בקליפ ולשיר ביחד את השיר שיחזק וימלא אותנו באנרגיה. וכל אחד בתפילתו האישית.
ביצוע: שלמה ארצי מילים: אבי קורן לחן: שמואל אימברמן
כבר יבשו עינינו מדמעות, ופינו כבר נותר אילם מקול. מה עוד נבקש, אמור מה עוד? כמעט ביקשנו לנו את הכל. את הגשם תן רק בעיתו, ובאביב פזר לנו פרחים, ותן שיחזור שוב לביתו, יותר מזה אנחנו לא צריכים. כבר כאבנו אלף צלקות, עמוק בפנים הסתרנו אנחה. כבר יבשו עינינו מלבכות - אמור שכבר עמדנו במבחן. את הגשם תן רק בעיתו, ובאביב פזר לנו פרחים, ותן לה להיות שנית איתו - יותר מזה אנחנו לא צריכים. כבר כיסינו תל ועוד אחד, טמנו את ליבנו בין ברושים. עוד מעט תפרוץ האנחה - קבל זאת כתפילה מאוד אישית. את הגשם תן רק בעיתו, ובאביב פזר לנו פרחים, ותן לנו לשוב ולראותו - יותר מזה אנחנו לא צריכים. |