בדידות. בדידות מדבירה את הכל.

מילה קטנה, בדידות. אך בתוכה נושאת עולם שלם של תחושות ומכאובי לב.

בדידות באה מבפנים.

יכול אדם לחיות בגפו שנים ארוכות ועדיין לא יכירנה.

יכול אדם להיות מוקף משפחה וחברים והיא תהיה מנת חלקו מדי יום שעובר.

יכול אדם להיות נאהב ונערץ על ידי רבים, ועדיין בליבו ונשמתו אין אלא שממה.

שנים ארוכות אני חיה בבדידות מזהרת.

אימצתי אותה אל חיכי באהבה.

גם כשהייתי מוקפת אנשים טובים באמצע הדרך,

לאיש לא נתתי לחדור פנימה.

אני בחרתי בה, בבדידות.

והיא הייתה לי אם ואחות ומורת דרך.

חשבתי, הן הגחתי אל העולם זה לבד וכך גם אעזוב אותו

מוטב לי כי הדרך תכין אותי 

ואכן נבואות דינן להגשים את עצמן.

בילדותי, הבריחה אותי בדידותי אל עולמם המופלא של הספרים והם היו חיי ואני חייתי דרכם

בנערותי, שימשה מיפלט מושלם מפני חיוכן המרושע של "מלכות הכיתה"

ובאחרית הימים, גיליתי שאפילו בזוגיות, בנישואין, אפשר לחוש בדידות, שהיא גרועה יותר

מבדידותו של מי שבחר לחיות בגפו.

כי מה נורא יותר משותף לחיים אשר נמצא עמך יומם וליל אך אינו נוגע בליבך

ומילותיך וחייך חולפים על פניו ואין דורש.

אך אני אינני רוצה בך יותר, בדידות

שחררי אותי מאחיזתך, גם אם מצאת לך בקרבי מקום מושב נעים ונוח

עיזביני לנפשי, ותני לי לחפש אחר חיי

אם השפה העברית לא המציאה עדיין מילה שהיא ההפך מבדידות

אני אמציא אותה עבורי

אך גם אם לעולם לא יימצא לה שם מתאים

לא תהיה היא עוד מנת חלקי

עיזביני לנפשי, את מגורשת.

דרכינו נפרדות. אני הולכת לדרכי .