| לא ברור איך נחת עלינו הקיץ המטורף הזה שאנחנו נמצאים בתחילתו(!) אבל מה שבטוח,הוא כאן. מצד אחד, זו בשורה כיפית ומלאת הבטחות חמימות לגוף ולנשמה ומצד שני – הזמנה פתוחה לזוועות אופנה נטולות רסן או מחסום פה להסתובב ברחוב ולעשות לנו צמרמורת קור בגב. בואו נעשה ניסוי קצר. בפעם הבאה שאתם הולכים לבית קפה, אם אתם לא כבר שם כרגע, חפשו אם יש מקום ליד החלון וצפו באקווריום האנושי העובר ושב בחוץ. לא יותר משתיים שלוש דקות. המסקנה תהיה קרוב לודאי שכ- 97 אחוזים מים האנשים שסובבים אותנו לא יודעים להתלבש. כלומר הם יודעים – אבל זה פשוט נראה זוועה. לא פעם אני מוצאת את עצמי מחוללת בראשי מייקאוברים דמיוניים בעוברים ושבים כמובן לאחר זעזוע עמוק מסט הבגדים הלא מתאים בעליל לגופם והלא מתאים רשמית אחד לשני. אבל ישנה גאולה וקוראים לה :"מה לא ללבוש". ויש שתי עונות שלמות חינם לכל מלחכי האופנה והסטיילינג ב -VOD של הוט. לסטיילינג חוקים משלו – ורוב האנשים אינם מצייתים ואף אינם בקיאים במערך החוקים. לכן חברו יחדיו צמד הסטייליסטיות הבריטיות הותיקות – טריני וודול וסוזאנה קונסטנטין והחליטו לחנך את הסביבה למודעות סטייליסטית בשילוב הרבה מודעות עצמית והומור ."החברות שלך לא יגידו לך כמה רע את נראית. אבל אנחנו לא חברות שלך, ואנחנו נגיד" אומרות כוכבות השואו הכי טוב בוי או די הקרוב לספה שלכם. טריני וסוזאנה יצרו בהפקת הבי.בי.סי הבריטי את What not to Wear ("מה לא ללבוש" אשר משודרת בימים אלה בבי.בי.סי אמריקה). ב"מה לא ללבוש" הבריטי, מסתערות גנרליות צבא הסטייל על חפ"שיות בריטיות שלוכיות במיוחד ועל כאלה שהיו נכנסות למעצר משטרת האופנה אם רק הייתה כזו. המשתתפות בתכנית לרוב נראות רע ובעיקר – מרגישות רע עם עצמן .בלי אזמל מנתחים, בלי רעלנים ותוספים ובלי מתיחות וזריקות, טריני וסוזאנה משנות את כל מה שאנחנו יודעות על לבוש נכון ועל איך להיראות הרבה יותר טוב (או לפחות חושבות שאנחנו יודעות). אם יש אגן רחב, תכסה אותו השמלה המחמיאה ביותר, אם יש חזה נפול, יעטו עליו מלבושים תומכים ומחמיאים ואם אין גובה, נסדר לך אחד דמיוני עם זוג מכנסיים מאורכי גזרה.בכל פרק טריני וסוזאנה נשלחות לרגל אחרי מועמדת למייקאובר ומצלמות אותה בסתר. אנשי הצללים שלהן הם חבריה וקרוביה של הקורבנית שאינה יודעת כלל כיצד היא באמת נראית מאחורה ("כמו אמא שלי" הן מודות לרוב ). טריני וסוזאנה מסתערות על המועמדת בשאון רב ותמיד בפומבי, מבהילות אותן עד מוות, ומביכות אותן למוות אך כפיצוי הן שולפות צ'ק של 2000 ליש"ט כשהתנאי הוא אחד – הכסף מיועד לביגוד בלבד ורק אחרי תדריך סטיילינג נוקשה, ציות לחוקי ה"טריני-זאנה" והסכמה אבסולוטית לכל גחמה שעולה בראשיהן המטופחים של הבנות . המשטרנראה פשוט לציות לרוב הנשים שמשתתפות בתכנית אך לחלקן הוא בגדר קושי נפשי – הוא יכלול מצד אחד חיזוקים חיוביים ומצד שני נבירה בגרדרובה הפרטית של המועמדת, השמצות רמות על הרגלי הלבוש פורעי החוקים והשמדת כל סרחי הלבוש שהעזו המשתתפות בתכנית לשכן בארונן המבולבל. לבסוף הופכות טריני וסוזאנה לצמד רעות שוברות ובונות מחדש, מוציאות חיטה מן המוץ ומפריחות שממות שיד אישה מזמן לא היתה בהן. סיבובי הקניות המשותפים מעוררי הקנאה בלונדון תמיד יכללו רשתות לכיס המעמד הבינוני - זארה, מנגו, פרנץ' קונקשן ועוד ועוד. הם יכללו גם מישושים סחבקיים של ישבנן המופתע של המועמדות ("יו הב א גרייט אס!!" מקוננת תדירות סוזאנה נטולת התחת) זאת, כמובן לצורך הדגמה למועמדת ולצופים, או למשל חפינת שדיים עייפים והרמתם לגובהם הייעודי או צביטה מאסיבית בגלגלי המותניים הבשרניים, סתם כדי להראות איך אפשר להסתיר אותם אחרי.והכל מוגש ומתובל בהומור בריטי, שנינות מוחצת וכנות כובשת. על אף שגם טריני וגם סוזאנה נראות מצוין, לבושות בטוב טעם ובהתאמה מושלמת למידות גופן – הן אינן חפות מפגמים אנושיים ולמעשה יזכירו את העובדה הזו בכל אימת שיצטרכו, ובשמחה רבה. פה טריני תוריד מכנס כדי להדגים איזה תחת נפול בעצם יש לה (ויש לה) ושם סוזאנה תנפנף בכנפי זרועותיה ללא שבריר מבוכה.ובכלל, רעיון הדגל שמאחורי ההפקה הוא – "אנחנו לא מושלמות, אבל אנחנו יודעות איך להסתיר את זה מצוין” ובנוסף, גם נפקיד בידייך חופן שטרלינגים נאה לסיבוב שופינג לונדוני. בסופו של התהליך עוברות הזוכות רמונט כללי של שפם, גבות, תספורת, פאונדיישן ומשיחות מכחולים. כאשר הזוכות המאושרות והמשופרות מוכנות לפגוש את עצמן החדשה לראשונה, הן יוצאות לחדר בו מחכות המנחות והמראה. אין הכרזות קולניות על הסרת הגולל, אין מחיאות כפיים או צווחות וואי וואי (בכל זאת מדובר בבריטיות מחונכות) יש בעיקר שקט, שלווה, חיוכי אושר והחשוב מכל – הבנות שעברו את המסע של טריני וסוזנה נראות פשוט נפלא. הצדדים הטובים שלהן מודגשים, הפחות טובים מוסווים בתעלולי סטיילינג פשוטים ויעילים והן קורנות מסיפוק עצמי ומשמחה. וכל זה עם אפס דיאטות אפס תנועות אזמל או צעד אחד על ההליכון. טריני וסוזנה מוכיחות פרק אחר פרק שהקונספט עובד ובגדול. בכלל נראה כי מסתמנת בבריטניה מגמה המנסה להחליש את קולם הרם של הפלסטיקה ואמצעי ההרזיה אינסטנט. הרעיון פשוט – לפני שאת מחליטה להיכנס מתחת לסכין המנתחים בואי ונראה לך איך את יכולה להיראות מצוין,קודם כל והכי חשוב – בעיני עצמך ושימות העולם.
עוד סטייליסט נבון שאימץ את הרעיון הוא גוק ואן מערוץ 4 הבריטי שתכניתו how to look good naked ("איך להיראות טוב בעירום" המשודרת בערוץ "נובה" של הוט וי.או.די) מתמקדת בנשים בעלות משקל עודף שפשוט שונאות להסתובב עם עצמן עליהן. גם גוק ואן מעביר את אורחות התכנית "דרך משי" שכולה מעוטרת בחיזוקים חיוביים, בגדים חדשים ומחמיאים, ביגוד תחתון מחטב וטיפוח הקיים. ואן מזכיר לנשים ההן את מה שהן שכחו מזמן – איך זה להרגיש נהדר עם עצמך. כל כך נהדר, שלקראת סוף כל פרק הן חושפות את גופן בפני מצלמת סטילס ומביאות אותה בסט צילומים בעירום מלא (צנוע במידה, ענוג במידה ומופק בצורה מקצועית) אבל זה עוד לא הסוף. בתום הפרק מגלה כל אחת מן המשתתפות כי תמונתה בעירום מלא מוקרנת בענק על בניין גבוה במרכז לונדון. העירום אמנם אותו עירום – דשן וכבד כשם שהיה בתחילת התכנית אך נינוח וענוג הרבה יותר. גם כאן בישראל ניסו ליצור פורמטים של מייקאובר טלויזיוני. לפני כמה שנים זה היה "המהפך" עם אורנה דץ ומוצלחת ככל שהיתה במושגים מקומיים, התכנית הייתה נגועה בחובבנות ובמתנ"סיזם קל., החל מבחירת המגישה וכלה בבחירת המועמדים. בתוך הבלילה המביכה הזו, לא נשאר הרבה מקום לסטייל.
ואז, כהאמר משוריין בחולות פאלוג'ה עלתה מארצות הברית בשורת הברבור. כמו כל תפלצת שמולידה התרבות האמריקאית בעשור האחרון "הברבור" של רשת "פוקס" קמה לה מן האופל ולקחה עימה שתי אסירות מרצון למסע שיפוצים שאין דרך חזרה ממנו. במשך שלושה חודשים מנותקות אסירות היופי והתודה בבידוד מוחלט מסביבתן ומשפחתן למעט שיחות טלפון והמגורים שלהן נטולי חלונות או כל אמצעי מחזיר השתקפות אחר. הן עוברות סדרת ניתוחים אה-לה מנגלה בתדירות מטורפת – כרסים נשאבות, אפים מתקצרים, שדיים מורמים ושפתיים נושקות למזרקים. א-ביסלע אימוני כושר, און פוקיטו שיחות עם פסיכולוגית ו-הופה! העיסה מוכנה ומוכנה להגשה. עם הסרת לוט המראה בפני צוות השיפוץ והבניה שהיה אחראי לבלגן הזה, דמעות השמחה של מרי ממחוז אושקוש מאפשרות לנו להבין למה קוראים לתכנית "הברבור" – כל המשתתפות נראות כאילו הן בלעו אחד.
בישראל לא התמהמהו והפיקו בערוץ 10 את "המראה". אורנה דץ שוב רעתה לאחו האשליות בקר מקומי שכולה רצו להיראות טוב לברמיצווה של אלירן ולבעלן משה. גם משתתפות "המראה", בדומה למקבילותן האמריקאיות מ"הברבור", עברו רמונט כללי לשיפור גופן המתקלף ופניהן המטות לנפול וכמו באמריקה, עברו שאיבות הזרקות והשתלות. מה שיצא לרוב הוא יותר ברבוניה מברבור, ומשה נשאר אותו משה. ההבדל בין תרבות הסטייל האמריקאית (וזו שלנו בתוכה) לבין תרבות הסטייל הבריטית עד כה ברור. מן הראוי שתהיה כאן אצלנו תכנית קונטרה אינטליגנטית, אלגנטית משעשעת ולא מתנשאת (וראויות להוביל אותה מגישות סופר מקצועיות מתחום הסטיילינג) שבה נוכל גם לראות בין היתר סיבוב קניות רציני בתל אביב , חיפה ואפילו ירושלים. ב"מה לא ללבוש" של טריני וודול וסוזאנה קונסטנטין יש בין היתר גם התמקדות בפרטי הלבוש החדשים והנכונים כולל מחיר ואיפה אפשר לקנות אותם, כך שישנו עוד נדבך שימושי לתכנית. מן הסתם גם אצלנו, צפונה ודרומה מתל אביב אפשר למצוא בוטיקי אופנה מקוריים.
ובטיסה מקרטעת חזרה לארץ שלנו. לעיתים, כשהלבנט מסביב משתולל, נניח בסופר, או בקולנוע, או במכשיר הקשר של נהג המונית, אני תוהה למה הבריטים מיהרו לעזוב כל כך מהר. מה היה לנו כל כך דחוף? אולי הם ירצו לחזור אם נזמין אותם? או שלפחות יביאו לנו קצת את טריני וסוזנה. |