זהב השמש אוחז בעיניי משטחים נרחבים על פני ארץ השקט מלכך בבשר המכונה רצפים סמויים של דעת.
אני נושך בתכלת השעות מקטעים אבודים של הכרה הרוח נושבת בגופי זמירות של בראשית נמה.
ירוק על צהוב נאמר בתדר מקצבים עמוקים של זמן אני עוצר בעפר הדרך כלונסאות כבדות נהר.
דמעות נושרות מיתרי עיניים זרימת חרכי האור הנעלם השמש שוקעת על פני שמים בצבעים של סגול על לבן. |