0
אנשי הארץ התיכונה לא מטים לבם לתדר הרוח נושבת מגלגלי המכונה בצללים של חוסר הכרה.
כחול על ירוק נושק לתדר ערפל לבן בענני השמים הלילה עוטר בחושיי מעגלים כבדים של דעת.
שקט עכשיו עיניי נעצמות מעצמן הדמויות לא חורגות מכורן אני שוקע בעומק המים למרקמים של כחול עמוק.
האהבה לוחשת מילים של חלום אני לומד להאמין לתדר הזה כול הנהרות נשפכים אל הים והים לא בא לשובעו. |