זהו! הכל עכשיו ישתנה. הרגלים יתנפצו, סדר פה ישלוט!

משפטי סדר וארגון רצו במוחי בשורות וטורים, מסודרים להפליא. הכל מקוטלג. 2:15 בבוקר. זה זמן לשבור שיגרה של חיי סוררות וחופש מוחלט.

המיטה התהדרה לה בסדין חדש וצבעוני ובשלל כריות צבעוניות שאוכל להתפנק בחיבוקן. המחשב תפס מקום כבוד לצידי הימני. הוא חלק עימי הכל, היה הוא לזיכרון שלא יכולתי להכיל בתוכי.

תפסתי מיד בספר שמאז שקניתי אותו הפך הוא לבן זוגי כמעט, מלווה אותי בכל רגע פנוי. חשתי שאותו ספר בא לציין נקודת פתיחה חדשה. הספר עסק דווקא בבן אבוד, אך בכל פעם שאתה מאבד משהו אתה מוצא משהו אחר ולפעמים רק בתובנה. אולי איבדת אושר וזכית בכאב, אך בתוכי חשתי את ההתחלה החדשה שלי שאיני יודעת מה היא צופנת לי. תפקיד חדש בממלכה ישנה. ספר חדש בשפה מוכרת שתורגם משפתי השלישית, זאת שאליה נתונה תשוקתי.

שם במקום "הניקיון" הכה טעון בהיסטוריה שלנו, היהודים. שם בחרתי להתחיל בשינוי. היכן שחלק מצאו את מותם אני מוצאת לא פעם את חיי מתחדשים. שטפתי את מחשבותיי בזרם העדין והחמים. החדר הפך לסאונה ממש, כולו אדים של ניקיון, של טוהר. האדים כעננים כיסו אותי והרגשתי איך אני מתרוממת ביניהם, ברכותם חיבקו אותי.

התנגבתי והתענגתי ברכותה של מגבת מילדותי. השלתי אותה מעליי וצעדתי כביום היוולדי אל חדרי הסמוך. עברתי לצד גרם המדרגות המוביל מחדרי אל סלון ביתם של הורי, בלי חשש שמישהו יראה  אותי. הרגשתי את החופש, את האוויר הקר מלטף את עורי. האוויר הירושלמי הטבעי, אוויר ילדותי דבק בי. כמו עלה הנישא עם הרוח אל מגוריו החדשים כך גם אני מצאתי את דרכי למיטתי הרכה, המוצעת בצבעים חמים ומזמינים.

הדחף שהיה לי פתאום להחליף מצעים, להתקלח דווקא עכשיו ולא מוקדם יותר או בבוקר שלמחרת.

מפחדת מאשליות וחלומות שלא ניתן להגשים אך חולמת ללא הרף.

חלמתי אודות אותו בחור שפגשתי, זה שהרגשתי משהו שאפילו פחדתי להעלות במחשבתי.

היה לו את ה"שטיין" הזה של משפחתי (עקשנות הסלע). טרם ידעתי מיהו והאם הוא פנוי אליי.

בעקשנותי הרבה החלטתי שאברר, אולי יום יוליד מידע חשוב ואולי פגישה מיוחלת שצריכה להתחיל משיחת טלפון פשוטה.

הוא כתב שיתקשר ומילים אצלו היו בגדר חיים שלמים, לכן דיי סמכתי עליהן.אני מקווה שהמילים לא הפכו אותו לכה עסוק עד כי לא מצא מקום למילים יומיומיות במכשיר טלפון שיגרתי.

משהו בו היה מושלם.

משהו בו משך אותי אליו.

אלו התשוקות המשותפות, שחלק הגשים וחלק הבין.

שיחה של חצי שעה ואולי קצת יותר הביאה אותי אליו ואותו אל חלל צמוד לליבי, עד שאברר את הפירצות אליו, אם יש.

פחדתי שמא אחרת תפסה לפניי או שמא אחר.קיוותי שמזלי יחייך אליי כמו שהוא נוטה עכשיו, בהתחלה החדשה שהתבשרתי בה ובקרוב תהפוך לממשית.

שמו התלבש לי טוב בצליליו. צלילים של חדש וישן, צלילים של התחלה שהייתי רוצה.

האם אפגוש באהבה בקרוב? או שמא רק בשותף לאהבתי הנוספת, הכתיבה ועימה הקריאה ועוד אהבה, גרמניה.

קושיות רבות התרוצצו בראשי. סידרתי אותן בקפדנות, לפי היגיון כרונולוגי.

הנה הסדר החדש מגיע ואולי זוהי שבירת שיגרה או שמא זו שבירת חוסר השיגרה בשיגרה שגרתית לחלוטין.