כבכל שנה גם השנה דיברנו

בגובה העיניים

אמרנו הדעת הניחה נשל ומשל

ונטלנו מהעונה

את הנמשל

גם את הידיים טבלנו במים וברכנו

כרוחץ בנקיון כפות ידיו
שחישל נפשו למתאבן וכשל

ברוך המים  

כמשתרך בזמן  הניגר

החוזר מעגלים גלים

כעלים נופלים

ושרך נכרך

היינו

אוזרים כוחות  מחזורים מתחתיות לגבהים
חומרים ממוחזרים  נזר

לאור כוכבים נדלקים כאבן בוהקת בכתר

וכבים

בשנה הזו נטבול את הדעת בדבש
שתיקרש הבינה

והתפוח מכוח התולעת יחצא נתיב

בשחור ולבן 
ונלך  לאחור בזמן

נחבוש אתון
אולי נפגוש איש  הבוצע בשנה

ומפריד בין הטוב לרע
ומציע לבאה מלוכה לשעה קלה 

טבולה בברכה
שתולעת קולעת גולם בתוכה

שרוחה בדיוק נחרץ

הולם ונושב ופולח בגזע המוח
וביזע הדברים  החולפים ועוברים

שאינם מותירים בנצורים
קורי תרדמת דעת למעט פרורים

וציפורים  השבות מנקרות
רוות  נחת 

משקיטות רעבונן
בהרהורים רבים
 

ששם תתגלם התולעת בתפוח
בשלווה

על עלוות עץ גבוה של חיים

עד שיעופו פרפרים לפרחים
את תגידי טובה
ואני אגיד השנה הזו היה חובה ללכוד את  המתיקות

ואת המראות לכנס ולכבס מתוכה כתמים
ולהאריך את המרחק
ולהעריך מה נמחק

שתפוחים עוד זוכרים  שרצו אנשים לעשות 
מהם פלחים של דעת
 עד שויתרו וביתרו וטבלו אותם כמאכל  בדבש

שעודנו מכרסמים ברעד הזה

בשלם 

שדבר מה בו עוד  מתפתל 
על רוחו וחולם על עדן

עד שהולם  בשפולי הבטן  

פעם זוחל
במתיקות טעם
ולאור רעם באור ברק מבריק נשל

עור

על  המשל של טיפות גשם
ואור שלא הגשים 

ולא הרשים המראה איש

ברעד הזה בו המעד בחש נגיד שהשנה הזו
הצמיחה שושנה ולא עץ

על קץ הדעת נדבר

ששושן בגן  נעטף בגוון  של

זמן מיושן
ואמר מכאן הלבן משם האדום

ובפתח תבוא השנה

ששער ועת לכל דבר יעלה 

ויוברש וישומן מכאן לבאות

שלא יחרוק על צירים

שהדלתות תפתחנה ותסגרנה לחילופין
והאדם ישב ימלמל לעוברים ושבים 

כיושב אוהלים מעל רכס גבוה

טובה ושנה
או שנה כמו כל שנה

שלא לשווא ראה בעיניו כיצד הזמן חפן

ופער כאן בפיצוח עוד גוון
ששיניו נעץ בתפוח
שהרוח עבר וניגר על פניו
שעקר את העוקץ
ומהעץ את זכרונותיו הקדומים
מהיערה סחט טיפות סמיכות 

על הדעת
וטבל מילותיו ברוחות ראשו 

שבשיער זנב שועלים
בחש והמתיק בדבש

 חג במועדיו

נופל וסב

בעיתותיו