הנה הם באים.מדייקים הם.ותמיד בזמן הגעתם מביאים הם את אותו משב הרוח הנדרש בכדי: לשנות,לחשוב,לקוות,לחלום להתבונן ולהתפלל.טענת רבים הייתה שבעזרת הטלסקופ נוכל להביט בשלל הכוכבים מקרוב...כאילו הם כאן,בהישג יד. ואילו הם, מביאים עימם בבואם ציוד משוכלל עשרת מונים,ואף יותר,מכל טלסקופ קיים. שכן בכל מניין שנותיי לא הכרתי ציוד איכותי ומשוכלל כשלהם,המעניק יכולת להתבונן,לגעת באופק,לחלום ובאותה העת להתבונן לאחור,אל מנהרת הזמן ולהביט בדרך שנסללה במרוצת הזמן.
כן,אלו הם ימי חודש אלול ותשרי.תמהיל של חודשים המשלבים סוף והתחלה,עצבות ושמחה,חלום ומציאות. אלו הימים שאני מגיע אלייך לכאן,עם מזוודת העור החומה שליוותה אותך לכל מקום.מזוודת עור חומה וקטנה.מזוודת נדודים שהכילה תמיד הרבה יותר מה שבאמת נראה שיכלה להכיל.הכל היה בה-בך:צרור בגדים ומטפחות,וצרורות צרורות של ברכות תפילות ואהבה לכל מי שרק חפץ.מזוודת עור חומה עם שתי ידיות בצידן,מתוחות וזקופות להפליא, מוכנות תמיד לשאת את תפילותייך בעבורנו באהבה.תמיד.
ובצד מזוודת הנדודים החומה הייתה נחבאת בצילה מזוודה נוספת.פרחונית וחדשה,שהכילה את מפתחות הבית,בקבוק בושם קטן,בקבוק מים,זוג משקפיים נוסף ומספר דברי מתיקה.שתי מזוודות.שונות להפליא. כמו:רוח-וחומר,קודש-וחול. ובאוחזי בשתי המזוודות מבין אני כיצד שולבו העולמות השונים בחייך-בחיינו בו זמנית. וכששוב מגיעים הימים,ימי אלול ותשרי,בדיוק להפליא,מגיע גם אני.לכאן.עם מזוודת העור החומה בלבד. אוחז ונאחז כאחד.כשם שהבנתי במרוצת השנים שאחיזתי בך בניסיון לתמוך בך בזמן הליכתך הייתה בעצם אחיזתך בי בניסיון לתמוך בי בזמן ריצתי. מגיע עם המזוודה החומה ומחפש את השביל בין האותיות להגיע עד אלייך. להגיע ולבקש את מחילתך ואהבתך בעבור כולם ואת ברכתךבטרם.. |