שיחה ראשונה: "שלום, מדברת תמר, המורה לאנגלית של תומר". "כן, שלום לך, תראי, הוא פשוט לא הרגיש טוב אתמול". "אה, באמת? רציתי רק לספר לך שהוא עבד נפלא היום". "תומר"? "כן, תומר". "לא, כי יש לי עוד בן". "דיברתי על תומר. הוא עבד יפה ואני גאה בו מאוד". שתיקה. ואחריה: "באמת, תודה רבה לך, תודה, שנה טובה לך, באמת תודה". "בבקשה, תמסרי לו דרישת שלום ממני". שיחה שניה: "שלום, מדברת תמר, המורה לאנגלית, אמא בבית"? (מסתבר שענה התלמיד עצמו). "לא". "אפשר בבקשה את הטלפון הסלולארי שלה"? "אה...." "רציתי פשוט לספר לה איזה יופי עבדת היום בשיעור אנגלית". "מה, באמת? תספרי לה שאני תלמיד טוב? 054..."
|