עיניי הנצח של מסכת הזמן

נושבות בלהט השעות הנכונות

לגעת ברמש הבשר

החורך צעדיו על פני ארץ.

מזמורי חסידיי הבל

רוחשים על פני חלל הזמן

מקטעים של רוח שטות

הילדים האלה משחקים בחול.

צעדים גסים על פני האדמה

סודקים ברוח נהרות כאב

הכחול הזה נושב במילים

קצף לבן של שתיקה.

תרבות החומר עוטפת עצמה

באבק האשליה הצורבת

הינה אני נחנק בשנית

הכאב הזה חזק מידי.