הסיפור הוא על קרבן עוקץ חרדי. ומי שרוצה לקרוא יותר פרטים מוזמן לאתר לדעת,

אבל בכמה משפטים קצרים:

הרב ז', מורה בחיידר, הסכים להחליף את דירתו הקטנה בדירה גדולה יותר, ותוך כדי כך הוא שוכנע על ידי הרב ויינשטוק, שיזם את כל הענין, לחתום על מסמכי מכירה "פיקטיבית" של הדירה שלו, וכעבור שנה הוא מצא את עצמו ברחוב, ללא דירה וללא כסף.

בפורום בחדרי חרדים התפתחו כמה וכמה שרשורים בנושא,  לא אלאה את מי שמוותר על הנושא ולא אצטט משם קטעים מתלהמים ואלימים, זה גם לא הנושא שלי.

בכללי, עשו לו, לנוכל, אאוטינג מושלם, ובסופו של סיפור, מסתמן שהוא, נכנע ללחץ החברתי של הקהילה והבטיח לפצות את משפחת ז', הקרבן.

 עד כאן הסיפור, ואני שואל, האמנם רק קורבן מסכן?

כל תרגילי העוקץ בעולם, מצליחים רק בגלל תאוות הבצע של הקורבן, הרצון שלו לקבל משהו שלא מגיע לו, והתאווה הזו מצליחה לבלבל את כושר השיפוט שלו.

"כי השוחד יעוור עיני חכמים".

והנה מסתבר, שגם הרב ז' לא היה כל כך תמים, הוא הסכים לחתום כדי "להוציא" מהבנק משכנתא, הוא הסכים למחיר לא ריאלי כדי "לרמות את שלטונות המס" וכן הלאה.

מסתבר, שכל מעשה חריג שהיה צריך להדליק לו נורות אזהרה, הוחלק בהסבר על עוד נסיון לרמות יחד מישהו אחר.

אין לי טענה לרב ז' המסכן, תאוות בצע היא עוון נפוץ מכדי לשפוט אותו בחומרה, ולא מצדיק לנשל אותו מביתו.

אבל אני קורא שוב ושוב את הפורום המלא חרדים, ולא מוצא אף אחד שישאל: "מה פתאום רב  ומורה  בחיידר מסכים לשתף פעולה בנסיון להונות את שלטונות המדינה?"