עץ האהבה האמיתית עוד לא הניב פירותיו. פרחיו לבנים קטנים כמו עץ זית באביב והוא בזרעיו, בתחילת דרכו השמיימית על פני ההר שלי. אותו הר המכוסה בעצי ציפיות לשנה החדשה - למען אני טובה ושלמה יותר - מאושרת גם ללא אישור החברה.
הפתקים השליליים משנה שעברה התנדפו עם הרוח המלטפת לעבר האופק הרחוק והאוקיינוס האין סופי של נתינה ללא קבלה. הם כעת בדרך ללא נודע בדרך למקום בו כולנו יום אחד נתכנס בו לטוב ולרע.
בעודי זורעת עציי החגיגיים אני מרגישה מעין אופטימיות קוסמית חזקה בעוצמתה אשר גורמת לי להבין כי אני הקוסמת שבתוכי וכל שאבקש - לו יהי! הוקוס פוקוס קטן יספיק. כל עוד, כמובן, נשארתי מרוכזת וכיוונתי מטרותיי למקומות נעלים יותר מקומות אשר היני ראויה להם לא פחות מאשר הם ראויים לי. |