כותרות TheMarker >
    ';

    ביביליוגרפיה

    אוסף של מקורות שמביאים לנו צרות טובות, הנאות החיים הקטנות שלוקחים איתנו בדרך, מספרים וסופרים ועד כדורסל.

    שעתו היפה ביותר-סיפור

    0 תגובות   יום שבת, 20/9/08, 12:14

    כשהגיע ירון לקפה דה-פלור הוא הזמין אספרסו ארוך וסודה. פאריז המנומנמת עוד לא הקיצה משנתה ומלבד בחור מזוקן אחד שעמד ועישן סיגריה על גדות הסין היה הרחוב הפריזי מעט שומם.  שעה שבה פאריז שייכת לפאריזאים, היה נהוג לומר שם. מתחת לשפם היו אומרים שבשאר היממה היא שייכת למהגרים. ירון היה מהגר. בשש וחצי בבוקר השעה שבה מיסייה בובל נהג לפתוח את בית-הקפה המיתולוגי שלו עוד לא הגיעו עובדיו. בן 93 היה הצרפתי הגאה הזה וכמו מרסלן דופרה  של רומן גארי הוא היה מזמין את שלל מאהבי פאריז לאכול אצלו. שומר הגחלת הצרפתית, קרא לו פעם ברנאר פיבו. בובל, הבא בימים, הגיש לירון את הקפה בעצמו. לאורך יובל השנים שבובל מנהל את בית-הקפה שלו הוא ניסה לאבחן כמה שיותר מאורחיו. קפה היה עבורו שירה. בתחרות עם שירת-פרוור, סועד מיתולוגי נוסף, לא בטוח שהקפה של בובל היה יוצא מופסד. השירה, היא להגיד הרבה במעט מילים, כמו שאמר יונתן גפן, המתרגם האהוב על ירון וקפה- השורש של הפשטות, יכול לחבר בין בני-אדם בדרך כמעט מיתולוגית. בעידן האינסנט-קופי, הקפה הנמס, גם החיבור ביניהם היה מעט אינסנטנט. לא לחינם, חשב ירון, הקדיש המשורר המנוח מחמוד דרוויש קטע נפלא ב-"יומן ביירות" שלו לריח המשכר של הקפה, לסיגריה שמעשנים יחד איתו. משורר גולה כמו דרוויש מצא נחמה בתרבות שחונך עליה, דווקא בשעה ששר-הביטחון שרון לא עצר ברמזור. אילו היה שרון נפגש עם דרוויש, הם היו שותים קפה. אולי הכל היה נגמר אחרת. התמימות הזו, הפשטות, ההבנה שדבר פעוט אחד יכול לחבר קצוות, הנחו את ירון באשר הלך. בן 24 היה. כבר לא ילד. בצבא היה קצין חינוך ביחידת הקישור ללבנון. השתחרר בדרגת סרן. כשהציעה לו המערכת הצבאית להישאר איתה לשנים הרבה הוא חייך בהבנה ואמר שיש לו חוב, לא בהכרח ברור, לבחור בשם מסייה בובל. האיש שהגיש את הקפה לסארטר. דווקא סארטר. עברו שלושה חודשים מאז פשט מדיו וירון מצא עצמו מנהל שיחה ערה, על מצב האומה, עם בובל. המבטא "הלא-צרפתי בעליל" של הישראלי לשעבר הסגיר אותו וכששאל בובל מהיכן הוא, ירון ענה שהוא מהמזרח-הקרוב. "אני דווקא אוהב את ישראל, חבל שהחבר הטוב שלי, ניסים, נפטר. אחרת, הייתי בא לבקר".  ניסים, היה ניסים אלוני, אבחנה העין השלישית של ירון. אלוני אהב את פאריז אהבה בלתי-אמצעית, ממש כמו החבר שלו יוסי בנאי ופעמיים בשנה הוא היה מגיע אליה. בבקרים היה שותה קפה עם בובל. בלילות הוריד כמה כוסות קוניאק עם המלצריות שלו. יחי ההבדל הקטן בין אלכוהול לקפה. קפה מחבר בני-אדם, אלכוהול משכיב אותם. בשיחה המתארכת של  ירון עם בובל רצה האחרון לבדוק אם בחור צעיר כמוהו יודע שסימון דה-בובואר הביאה את סארטר לבית-הקפה הזה, עת ניסו התותחים הנאצים להשתיק את המוזות שלו. ירון הוכיח בקיאות ובובל החל נושם באופן עצמוני. בכל זאת, לא כל אחד יכול לשתות אצלו קפה. "בגלל זה באתי", אמר לו הישראלי בהתנצלות. הוא נרשם ללימודי ספרות ופילוסופיה ב-"אקול נורמל" והוא הקדים להגיע לפאריז כדי לשפשף מעט את הצרפתית העילגת שלו, אבל גם כדי להריח קצת את הריח של גיבוריו. הוא חלם לשבת לצד השולחן שעליו כתב סארטר מכתב זועם לחצי השני והבעייתי שלו. מכתב אחד, מני רבים. כשברחה דה-בובואר עם קלוד לנצמן, בערוב-ימיהם, סארטר לא נפגע כי הלכה. הגדרות התפקידים במערכת היחסים המסועפת הזו היו מאוד ברורות והיא לא חידשה לו דבר. מכאן ועד לכתוב את ההקדמה לספרו של לנצמן-"שואה", עבר מרחק רב.  היא הרעיפה עליו שבחים. סופרלטיבים. סארטר הרגיש ששיכרו אותו ושעה שהיה שרוי בגילופין נגנבה הבכורה ממנו. המאווים המעט בעייתים של האישה השבורה שלו לא הטרידו מעולם את מנוחתו. הכבד שלו כבר שיקם את עצמו מספיק פעמים. לפחות כמו הלב. כשכתבה דה-בובואר מה שכתבה הוא הרגיש שנחצה קו-אדום במערכה על היחסים שלהם. בסוף שנות ה-30, כשנפגשו דה-בובאר וסארטר בגני-טיליירי הוא ידע שהיא האחת שירצה לשתות איתה קפה עם מעט ברנדי בשארית ימיו. דה-בובואר התרשמה  כשדקלם עבורה רמבו ובודלר, אבל היא לא הסמיקה. סארטר לא היה מושך כמו שאר מחזריה ובודלר לא חיפה על חסרונותיו. בודלר ידעו כולם. כששיתף אותה בידיעותיו אודות הנרי ג'יימס, גולה מרצון, נסיכת-הקרח החלה מפשירה. ככל שעבר הזמן, היא יותר ויותר העריצה את סארטר. הוא, מצידו, לא רצה שתאהב אותו. רצה שתדע שהוא יודע. הכל-יודע. התפקיד שלה היה להעריץ את למדנותו המופלגת, את היכולת שלו להתפלמס. לימים, הבינה שגם המאהב נמוך-הקומה שלה הוא לא בהכרח גבר של ערכים מוחלטים. ממש כמוה. משחק התפקידים המפורסם שלהם עשה רק טוב ליצירתם. סארטר ידע את מקומו ובחודשים שבהם התפנה לכתוב את "גיל התבונה" הוא כבר היה נבון מספיק כדי לדעת שהאהבה שהוא עושה עם כתביו, עם עצמו, תרחיק את סימון מעליו, אבל גם תמשוך אותה חזרה ביום שיצא ספרו לאור.  אי לכך, הוא לא כעס על הנחמה שמצאה דה-בובואר אצל לנצמן. הוא שנא את המחשבה שהיא מעריצה אותו. כותבת עבורו. משבחת אותו. הקסם שהילך על דה-בובואר, סם-האונס ששמו תרבות, היה רשום על שמו של סארטר. אל הטריטוריה הזו איש לא יכול היה להיכנס. הוא הרוויח את חומותיה ביושר, בשעות רבות של כתיבה וקריאה על שולחנות ה-"דה-פלור", ימים בהם התרגז מסייה בובל על קמצנותו. ניסה לסלק אותו. בדרך המשונה של החיים הפך סארטר לעיקר תפארתו של המקום.

     ירון הגיע לבית-הקפה כשהוא חמוש ב-"לה מונד" ובסבלנות. לא היה לו מילון, היה לו שיחון. הוא אמנם למד ב-"אליאנס", אבל בכל זאת. כדי ללמוד במקום שבו למדו הטובים ביותר נדרש קצת יותר. קפה דה-פלור, אוהל המועד של האינטלקטואלים, היה אכסנייה נאמנה לטובי המוחות של צרפת, כבר אמרנו. ירון התאווה לכתוב על השולחן של סארטר מכתב זועם לאהובה שלו מפעם. לא על זה שהלכה, במערכה על יחסיו שלו שניהם הלכו כלעומת שבאו הרבה יותר מדי פעמים. הוא זעם על זה ששרה לאחרים. חצתה קו-אדום. כשדקלם עבורה אלתרמן, היא הסמיקה. כשהסביר לה על אריך פרום, היא נמסה. לקח לו זמן לבנות את הביצורים שלו על הלב שלה. כמו קו מאז'ינו של הצרפתים, הגיע הרגע שבו קרסו גם הם. ירון היה משוכנע שאילו יכתוב את המכתב על השולחן ההיסטורי הזה, היא תקח את הטיסה הראשונה לפאריז ותשתה איתו קפה עם ברנדי. ברנדי עד כלות. הוא יכתוב מניפסטים מלומדים, היא תופיע ברובע הלטיני. בטיולים הארוכים שיעשו בגני-טיליירי הם ינסו לדמיין איפה הלך סארטר. איפה הקריא מה שהקריא לסימון. כשיכתוב ירון את יצירת-חייו היא תשוב ותברח לו, כי הוא אוהב את הספרים שלו הרבה יותר מדי. מדי פעם, בבקרים, הוא ביקש ממנה לקנות לו דיו כשתשוב לדירת שני-החדרים נטולת המיזוג שלהם. היא קנתה וביקשה ממנו שייצאו לחופשה. היא רצתה סופ"ש בלונדון. הוא אמר לה שהיא יכולה לסוע, זה בסדר מבחינתו. היא נסעה. לא שבה. כשפרסם את הרומן הגדול הראשון שלו, עמדו אנשי הסגל של ה-"אקול נורמל" על רגליהם ומחאו לו כפיים. ירון הבין שהוא הגיע.  ערב אחד היא דפקה על הדלת ושבה אל חיקו. הוא סיים לכתוב. היא קראה. כמו בימים הטובים של שניהם בתל-אביב היא התרגשה מכתב-היד הציורי שלו. מהשפה. מהעיניים הנוצצות שהיו לו עת דיבר על הספרים שלו. אהובי ליבו. תחרות אימתנית התרחשה ביניהם לבינה. תחרות על הלב שלו. לבסוף, הוכתר ירון כמפסיד הנצחי. אחרי שנולדו להם שני ילדים ומנהל הבנק שלהם החל לתת להם סוכריות ולהכין להם קפה אינסטנט, הם רכשו לעצמם בית בגליל-המערבי. ירון רצה שהילדים שלו ישרתו בצה"ל. באבחת טעות אחת כל זה נגמר לו. ערב אחד הבטיח לה שיבוא לראות אותה מופיעה במועדון שלה ברובע-הלטיני. כשנכנס ראה שהיא שרה למישהו אחר. שיר לא לו. קו אדום. אדום בוהק. מה ששלו שלו והוא לא היה מוכן לסלוח לה.  

    ירון דמיין ב-"דה פלור" את שעתיד לקרות לו. ימיו ולילותיו הוכיחו לו שבהרבה לא טעה. הוא לא כתב את המכתב ההוא. הוא החליט להישאר בפאריז. זו הייתה שעתו היפה ביותר. הגלות מילאה את התפקיד שייעד לה. קיימה את ההבטחה שטמנה בחובה. בדרך לא דרך הוא פגש בה. היא שרה למי ששרה. ירון לימד ב-"אקול נורמל". אחרי תקופת האבל על בובל הוא סיפר לבן שלו על אבא שלו. על הצבועים שהיו בהלוויה שלו שנערכה בפר-לשז. אוכלי-החינם ששתו על חשבונו ולא הצילו את פאריז מחורבנה. משנאת הזרים שלה. הוא סיפר לו על סארטר שלו. על המכתב שהחליט לא לכתוב. על קלוד לנצמן. על השואה. הם שתו קפה. לא אינסטנט. כשחזר ירון מתוקף משבר גיל הארבעים שלו, מקץ גלות בת שני עשורים בבירה- הצרפתית, הוא קנה קפה ביפו. שב אל מי שהוא. אנטון היפואי היה מרסלן דופרה גרסת הלבנט. ירון היה סארטר גירסת שוק-הכרמל. הוא נפטר בטרם עת כי לא היה לו מי שישתה איתו קפה יותר. כי היא שרה למי ששרה. חיים בלי קפה הם לא אותם חיים, גם המונופול שלו על הקול שלה נמכר בסוף למרבה במחיר. ירון היה קמצן ברוח סארטר. כשנפטר לא סיפר איש את הסיפור שלו. הבית שקנה בגליל-המערבי הולאם ושימש את ממשלת ישראל כבית-הקיט של ראשי-הממשלה המתחלפים. מעין קמפ-דיוויד, ללא השלום. נמענת המכתב שלא-כתב הזילה דמעות כשקראה את כתבי-העזבון שלו. היא דמיינה מה שדמיין הוא שנים לפני זה. מה שהתכוון המשורר הכושל שהיה. יומיים אחרי זה היא המשיכה לשיר. הקדישה לו אחד אחרון, אבל גם שרה לאחרים. יותר היא לא הייתה צריכה להתחרות עם הספרים שלו. זו הייתה שעתה היפה ביותר.

    דרג את התוכן:

      תגובות (0)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      אין רשומות לתצוגה

      ארכיון

      פרופיל

      סאלבדור
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין