זוהי תגובה לכתבתן "גלית אילת, אנטה שז'ילאק במארב. על ביטוייה השונים של המשיחיות ה"עכשווית". תערוכה חדשה במרכז לאמנות דיגיטלית, חולון. (כיוון ששם אין תגובות אני מביא את הדברים לקפה.) האם המשיח כבר כאן והוא בסייברספייס?
פולחן ההמרה, גלגול של הלחם והיין בסעודת-הקודש הנאכלת על המזבח, מסמל את גופו ודמו של ישוע, ומדגים את התשוקה של המאמינים "לראות ולגעת" במיתוסים.
תורת הקבלה (מקצועו של הבעל שם טוב שחי בפולין במאה ה-18, כפי שנרשם בספרי העירייה היה- KABALISTA) מתארת מצב טרום בראשיתי, בו האלוהות התרכזה בנקודה ייחודית, שמקורה באינסוף. נקודה גבוהה ונסתרת זו היא ראשית כל הדברים. בבריאה, קרן אור חדרה למרחב שבתוך האינסוף וממלאה אותו בהאצלות, הכוללות את כל החומר שביקום המתפשט לכל הכיוונים. "כי בהופיע האור, נתרחב העולם, ובגניזתו נבראו כל הנמצאים למיניהם... זה סוד מעשה "בראשית" והמבין יבין". מפץ בראשיתי זה, יצר את פיזור החומר במרחב ממצב של דחיסת חלל וזמן קדומים. מטרתה של הקבלה היא ללכד חזרה את החומר ולבצע "תיקון", שייצור מפגש מחודש בין אלוהי לאנושי.
הנחת תפילין היא פעולה אמונית המקשרת את האדם לספרות עליונות כפי שכתוב בקלף הנמצא בתוך התפילין: וְהָיָה לְךָ לְאוֹת עַל-יָדְךָ, וּלְזִכָּרוֹן בֵּין עֵינֶיךָ ". הדברים נאמרו למשה, שהיה האדם היחיד בתנ"ך שראה את אלוהים פנים מול פנים, אחר כך קרנו פניו אותם כיסה בצעיף.
התפילין המונחים על הראש ועל היד, הופכים לשלוחה של גוף ונפש המתפלל, ויוצרים את הרחבתם באמצעות הקוד הכתוב והאמונה, ואיחודם עם הנשגב. פעולה דומה יש בשימוש במתקן מציאות מדומה הכולל כפפת מידע ומתקן תצוגת ראש, המנתקים את הגולש מהעולם הממשי ומכניסים לעולם וירטואלי באמצעות פרוטוקולים של תקשורת. "הזיכרון" בעיניו של הגולש הינו עולם "וירטואלי" נשגב הממוקד ו"מוקרן" על תצוגת תודעתו. הגלישה היא כיפוף מרחב-זמן לייחודיות התודעה באמצעות זרוע העוטה כפפת מידע, או עכבר. האחדים והאפסים מהם נבנה הסייברספייס, הם הד ה"אינסוף", שילוב של הכול ולא-כלום, אחד מכינוייו של האל. המתפלל והגולש שרויים בריכוז מהורהר וקיפאון תנועה בספירות אל-חומריות של תרום בראשית, הם הופכים למשיחים.
האמנות מאז ומתמיד שאפה להיות "משיחית" בה האמן וצרכן האמנות מצויים בייחודיות הייקום. למי שמעוניין מוזמן לקרא את "הקתדראלה האולטימטיבית". שנה טובה, אבי.
|
