בשל הגישה הטיפולית הייחודית שלנו, המציעה טווח רחב של התערבויות טיפוליות וכן אפשרות למפגשים בסביבה בטוחה ומוכרת, מתמחה המכון בעיקר בטיפול רגשי-נפשי בילדים, נוער ובני משפחותיהם. אלו מטבעם מקיימים את רב האינטראקציות שלהם זה מול זה בסביבה מרכזית אחת ולא פעם מתקשים בהתגייסות לתהליכים טיפוליים "רגילים", הנערכים מחוץ לסביבה זו. 

לפניכם מספר נקודות מרכזיות בגישה הטיפולית ושיטת העבודה שלנו עם ילדים, נוער ומשפחות:   

•     גישת ה- *REACHING OUT בפסיכולוגיה רואה את המשפחה כיחידה אקולוגית בסביבתה, בה כל התהליכים המתקיימים בכל זמן נתון משפיעים על כל אחד מחבריה. הדבר נכון לגבי השפעות חיצוניות (בין בן משפחה לסביבה) ונכון גם לגבי השפעות פנימיות (אירוע בין שני בני משפחה המשפיע על האחרים).
•      גישת ה-  REACHING OUT רואה את הילד כלב ליבה של המערכת הסביבתית, כמושפע ומשפיע באופן ניכר על מצבה האקולוגי של המשפחה כולה והמערכות הנוספות שהיא מעורבת בהן.
•      אנו רואים כל אדם כבעל פוטנציאל אינסופי למימוש עצמי אופטימאלי, חלק מהילדים והמבוגרים אינם מזהים או מכירים בפוטנציאל זה ובטיפול נרצה לעזור להם לראות עצמם כבעלי פוטנציאל זה ולעזור במתן אמון וכלים למימושו.
•      אם קיימת אצל הילד בעיה אורגאנית מולדת כלשהי (לדוגמא: בעיה פיזית) או בעיה תורשתית, זוהי בעיה קשה בפני עצמה והילד צריך ללמוד להסתגל אליה. אולם הדרך שבה ההורים, האחים, הסביבה והילד עצמו מתייחסים אליה- עשויה לשפר או להחריף את צורת ההתיחסות של הילד אל קשייו.
•     שיטת העבודה הטיפולית ב-   RO שמה דגש מיוחד על הקשר הטיפולי הנוצר ומתפתח דרך האינטראקציה האישית בין איש המקצוע והילד. הגישה גורסת כי קשר זה יוצר ומקדם תהליכי שינוי חיוניים בחייו של הילד ומשפחתו. לכן עבורנו המטפלים, הילד הוא מרכז הטיפול: כל הטיפול נערך למענו, איתו, לכבודו ולמען טובתו. אנו שמים דגש על חיבור לצרכיו, רצונותיו, תפיסותיו, מרכזי התעניינות, עולמו החברתי, החיצוני והפנימי של הילד איתו אנו עובדים.
•     אנו מאמינים כי תהליכי שינוי אלה נכון שיתרחשו במרחב המציאות הטבעית של הילד ומשפחתו, וכן בבחירה חופשית של הילד את הסביבה הנוחה ביותר עבורו ליצירת המרחב הטיפולי. מסיבה זו אנו מציעים את האפשרות לטיפול שיתקיים בבית, בגן, בביה"ס או בכל מקום אחר שהוא חלק בסביבת החיים המיידית. 

כהורים לילדים -  חשוב שנזהה במהירות האפשרית את התנאים שמקשים על ההתפתחות אופטימאלית ונדע לפנות לעזרה מתאימה. כמטפלים - עלינו לזהות אילו מהדינאמיקות שהילד מקיים הן המועילות ביותר לגדילתו והתפתחותו הרגשית ואילו יוצרות הפרעה בתהליך זה. כמו כן עלינו לבחון את הדיאלוג שמקיים הילד עם המציאות הסובבת אותו. חשוב מאוד להבין את הטיפול שאנו עושים כטיפול סביבתי-מערכתי-משפחתי, ולא כטיפול בילד בלבד. גם כאשר המציאות אינה מאפשרת גישה ישירה וטיפול בכל בני המשפחה, נעבוד עם הילד "לבדו" אך בהקשר הסביבתי-מערכתי-משפחתי (כולל התחום החברתי והבית ספרי).  

לסיום חשוב לציין כי כמובן שאין שתי מערכות זהות, כפי שאין שתי מציאויות שהן אותו הדבר. כל ילד, אדם ומשפחה הנם ייחודיים. הדבר נכון לגבי הטוב והחיובי שבהם ונכון לגבי הבעייתי והנוקשה שבהם. אין להשוות מקרה אחד למשנהו, לא בהגדרת הבעיות ולא בהתקדמות התהליך הטיפולי. יש להביט בילד בהשוואה לעצמו בלבד, ולהעריך את ההתקדמות, הן בחיים והן בטיפול, אל מול המצב הקודם- ולא בהשוואה לכל גורם חיצוני או פנימי אחר. 

[1] בתרגום מילולי "הושטת יד", כביטוי וכמונח פסיכולוגי משמש לתאר מצב בו מוגשת עזרה לאדם המתקשה לבקש אותה לעצמו.