רחם עלינו
נקודת המוצא בתפילה - חטאנו לפניך - כי הרי אין אדם שאין לו על מה לבקש סליחה. הסליחה הגדולה ביותר שאדם צריך לבקש - היא הסליחה מעצמו -
חטאנו לפנינו ושכחנו איך לרחם, לחמול על עצמנו.
מאחרים זה קל יותר, ברור יותר, אבל אל עצמנו אנחנו קשים במיוחד.
המלחמה הפנימית הזאת שבין הכן ללא, בין הנכון ללא נכון, בין הרצוי למצוי, בין מה שיש למה שאין, בין חצי הכוס המלאה לריקה - היא מלחמה יומיומית שגוזלת אנרגיה. אנחנו שוכחים לוותר לפעמים, לשחרר, לזרום עם החיים, לפרגן ולהיות נחמדים עם עצמנו.
ולכן, אני מבקשת סליחה וסולחת, מתוך נקודת מוצא, שפה בקפה שלי - מאכילים את הזאב הטוב ולא את הרע - בטח לא בכוונה. הכל באהבה.
סיפור על שני זאבים
ערב אחד סיפר אינדיאני אחד לנכדו על מאבק שמתרחש בנפשם של אנשים.
הוא אמר:
"בני, בתוך נפשנו נאבקים שני זאבים. זאב אחד הוא רע. הוא כעס, קינאה, צער, חרטה, תאוות בצע, יוהרה, רחמים עצמיים, אשמה, עלבון, נחיתות, שקרים, עליונות ואגו.
הזאב השני הוא טוב. הוא הנאה, שלום, אהבה, תיקווה, שלווה, ענווה, טוב לב, נדיבות, אמפטיה, אמת, רחמים ואמונה.
" הנכד חשב על כך במשך כדקה ולאחר מכן שאל את סבו: "איזה זאב מנצח?"
האינדיאני ענה בפשטות: "זה שאתה מאכיל" |