ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
בסצינת הסיום של הסרט המצויין DAMAGE אנחנו בשדה תעופה הומה. ג'רמי איירונס, פוליטיקאי לשעבר שחיוו נהרסו בגלל רומן עם אשת בנו, צופה בה בחטף, יורדת במדרגות הנעות המקבילות לאלו שבהן הוא עולה (או להפך). זה רגע צורב, שחותם סרט ששמו הולם אותו.
על החוויה המשונה, האמיוולנטית, המערבבת רגשות שונים של להיתקל במי שאהבת פעם כתבו יוצרים רבים בספרות, במוזיקה, בקולנוע וטלוויזיה. "אני רוצה לפגוש אותה פתאום במקרה, אחרי שכבר אשכח אותה כליל" ,שר מאיר אריאל באחד משיריו הידועים ביותר, (פלוגה בקו), והנה, גם אצלו יש מדרגות נעות במפגש:
"אני רוצה לפגוש אותה פתאום במקרה עומד אצל חלון ראווה מדרגות נעות באיזה כל בו ענק, אוטובוס דחוס, מלא ערב רב - פתאום התחיל הקיץ רגעים למנות. לא משנה מקום גם זמן לא משנה (היא לא באה לנשיקה כמו יתר הבנות
טוני לונג, "מצב רוח לאהבה". של וואנג קאר ווי.
השיר של אריאל הוא זיכרון חי סיפורי מאוד, "ערגונות", הוא קורא לזה בשובבות בוידיאו הנהדר המצורף. הוא מלא ריחות ומגע. וחוץ מהערגונות והשיר, רק צלקת נשארה ממנה. זו הצלקת, נדמה שאף פעם, לעולם לא תירפא כליל, תמיד יש סכנה שנרגיש אותה נפערת ברגע המדומיין ההוא בעתיד, שלרוב בכלל לא מתרחש. הדמיון מזמין את המפגש הפוטנציאלי כדי להתחסן ממנו, כדי לבנות מערכות הגנה. לא תמיד הן שם ברגע המציאותי.
"אני לא רוצה שניפגש ברחוב בין אנשים,לא רוצה שנסתכל בעיניים ואז תלכי", מקונן עמיר לב ב"פעם בחיים", אחד משיריו היפים. ובאמת, תחושת החמיצות שיש במפגש מסוג זה מעוררת הזדהות. המשורר יודע שכך ינהגו, משום שאין אלטרנטיבה, הרי לא יפלו איש על צוואר אהובתו לשעבר, וגם לא ינהלו סמוק טוק מאולץ. המבט בעיניים, זה שיודע, מספיק.
אישית אני מעדיפה לא לפגוש אהובים מהעבר בשום מקום ושום פינה. בפעמים הספורות מאוד שזה קרה, המלאכותיות שהייתה במפגש נסכה בי עצבות גדולה. |
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
בחירות |
מזג אוויר |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות סרטים |
סרטים חדשים |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
לונדון 2012 |
ספרים
|
תגובות (32)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
לא הכול בחיים הוא חומר לפוסטים.
אולי אכתוב פעם את ה-memoirs שלי...
תודה. אני מסכימה, זו תחושה מאוד משונה וצורבת.
וגם זה שווה פוסט אחד נפרד חדש
חסוס, נראה לי שזה שווה פוסט נפרד חדש
איזה משפטים את דופקת לפעמים, מיא, מרסקת את
תודה רבה, ירון. מחמיא.
יפה שלא הזכרת את השם העברי העגום שנתנו לסרט, שפוגם למפרע בסקרנות לגביו ("משיכה גורלית". כמה שמעניקי השמות הולמים את האמנות שהם נוגעים בה).
פוסט נהדר, על השירים האלמותיים שנבחרו בו ועל המלים שבחרת עבורו מצידך.
ועוד אחת
ובשביל להימנע מחוויות כאלו, נוצר הסרט המושלם הזה
מיא, LOL היסטרי!
כנרת, יש טעם לוואי מלאכותי בזרות המשונה הזו. לראות אדם שהיית באינטימיות כל כך גדולה איתו (רק לגילוי נאות, זה לא קרה לי שבע שנים בערך), הולך ברחוב, או נכנס לבית קפה, או סתם ברמזור. כאחד האדם, זר, ועוד זכרונות ישנים ולא לגמרי נמחים איתך בתודעה.
כל אינטרקציה תהיה מלאכותית כי המטען עודנו שם. למעט במקרים מיוחדים שבהם אין משקעים ויש חיבה - וזה די נדיר.
אני חושבת שהכי קשה זה לראות שוב ושוב את הפרוד/גרוש שלך בא לקחת את הילדים.
ריקי, יפה מאוד כתבת על הערגונות. אני גם מאוד אוהבת את התקליט הזה.
אני חושבת שזאת לא המלאכותיות דווקא, שלא נעימה. זה המרחק. האמיתי.
(ואני רק תמיד מייחלת שזה לא יקרה כשאני בדיוק אוספת אחרי הכלבה).
תודה המטיף.
מיא, עצוב לקרוא :-(
אני קוראת לחבר בועז כהן להזכיר לנו שירים שמדברים על החוויה הזו.
אישית אני מעדיפה לא לפגוש אהובים מהעבר בשום מקום ושום פינה. בפעמים הספורות מאוד שזה קרה, המלאכותיות שהייתה במפגש נסכה בי עצבות גדולה.
מזדהה עם כל מילה בפוסט המצוין הזה, אך בעיקר עם משפט הסיום.
והערגונות של אריאל המנוח. מחייה השפה העברית.
לא לא, מהיכרותך איתי, אנו מדברות על שני אנשים שונים.
באשר לאהוב לשעבר, שהיה באמת אהוב, השאלה על איזה רקע נגמרו היחסים. אם זו היתה אאבת-אמת נוסח הקסימה הקסומה, ונסיבות החיים האכזריות הפרידו ביניכם (אשתו), אזי יש מצב שהתפכחות מצד אחד הצדדים (לדוגמה, הוא הבין שהיה דביל שלא התגרש למענך) תרסק לאחר שנים את החיים המאושרים שבנית לעצמך. אבל מה אני יודעת? לא בא לי לדבר על טרגדיות עכשיו, אלא יותר על מערכות יחסים בין-גיליות....
מפגש אקראי כזה גרם לי להתגרש.
זה קרה באוטובוס, והאהוב לשעבר היה מלווה ביפהפייה.
אבל הייתי בת 19, ואלה היו נישואי-בוסר מיותרים בתכלית.
מיא, אני מקווה שלא נשמעתי מתנשאת. לא התכוונתי. אני חושבת, כמו שענת אמרה, ההתכווצות הזו בפנים היא בלתי נמנעת, אבל כל עוד זה קורה באקראי לעתים נדירות, זה לא אמור לרסק את החיים. אם זה מעיק ומציק על בסיס קבוע, למשל לראות את הפרצוף שלו ברשת החברתית הקרובה אלייך, זה מבאס מאוד.
פעם, אהובי הרחוקים עוד היו יכולים למוטט את ליבי לרגע אם הייתי פוגשת בהם במקרה.
היום לשמחתי זה כבר לא קורה, ההיפך הוא הנכון.
תודה על כל התגובות. מיא, הם יכולים לרסק את החיים רק אם מאפשרים להם. זה לא גזירה משמיים.
אם מסתכלים באופן מפוכח עליהם, עלינו, מבינים שזה היה ואיננו וזה חלק מהחיים, עד כמה קלישאי זה נשמע. כנראה שהיו סיבות לזה שאתם לא ביחד. הם לא יכולים לרסק את החיים אם משאירים אותם כזיכרון, ולא מוסיפים לתקשר איתם עוד.
גם אני אהבתי את הדימוי של השפיצים הקטנים האלו שננעצים בלב שמתכווץ בהפתעה.
היי
פעם ראשונה בבלוגך ודיי חדשה כאן בכלל
אבל השילוב שבחרת להביע דרך 2 אומנים אהובים עלי במיוחד-מאיר אריאל ועמיר לב
פשוט שבה את לבי
חשבתי בדיוק את אותו הדבר בנושא הזה
אך מעולם לא העליתי על הכתב
את גדולה
עמיר לב הוא אחד הטובים בענייני הלב.
פגשתי ופוגשת אהובים מהעבר. יש משהו מביך במפגש הזה, גם אם את אוחזת בבן זוג וילדה.
תודה.
לירון, לא לזה התכוונתי. ברור שהכי עדיף לפגוש אהובה מהעבר כשאתה עם אשתך.
אהבתי.
אני דווקא,
לא יודע,
כל פעם שפוגש מישהי מהעבר - ואחר כך מביט באשתי?
מרגיש מנצח. בענק.
אהבתי.