כותרות TheMarker >
    ';

    Bring it on

    דרושים: כותבות עם שחלות, כותבים עם ביצים.

    25 תגובות   יום שבת, 20/9/08, 21:56

     

    "אני פותחת את ישיבת הממשלה השבועית. הנני להזכירכם שאני ראש הממשלה, ותחילה אשא נאום אל שכיננו הערבים. רבותי, ניסיתי וניסיתי ואני לא יכולה למצוא בעצמי שום פגם. שבעים ואחד שנה שאני בודקת את עצמי ואני מגלה בי צדק כזה שאלוהים ישמור. וכל יום זה מפתיע אני מחדש; צודקת, צודקת, צודקת ושוב צודקת! ואני אומרת לעצמי: "אל תצדקי יום אחד, הרי בן אדם זה רק בן אדם, מותר לו לטעות פעם, זה טבעי זה נורמלי". אבל לא! אני קמה והופס - אני שוב צודקת ולמחרת אני קמה בבוקר והופס - אני שוב צודקת. הופס - וצודקת, הופס - וצודקת. פעם נימנמתי קצת בצהרים, חשבתי לעצמי: "אולי אעשה שטות מתוך נמנם". אז עשיתי שטות מתוך נימנום? מצאתם לכם מי שיעשה שטות מתוך נמנום! לא נולדתי לעשות שטות, פשוט לא נולדתי לעשות שטות. אגב, אני ראש הממשלה ואתם לא, ואני במקומכם הייתי סובלת מזה."

     

    תיקי דיין קוראת את זה היום, 38 שנים מאז הפעם הראשונה, והיא כ ל -  כ ך   מ צ ח י ק ה.

     

    המצאה גאונית האפשרות הזאת להקליט תכניות בכבלים, תאמינו לי. לא רואה דקה טלוויזיה באמצע שבוע, ובשבת משלימה את הדברים המעולים ביותר שהקליטו לי ההורים. הבוקר ראיתי לראשונה פרק של במדינת היהודים - סיפורם של ההומור והבידור בישראל.

     

    בפרק שראיתי התחקה מודי בראון אחר תולדות הסאטירה בארץ, ופתח בראיית הרנטגן של לווין, נביא הזעם שצפה את מלחמת יום הכיפורים שנים לפני בואה...

     

    כשבארץ תלו בבתים פוסטרים של הגנרלים שניצחו את ששת הימים, סיכם לוין את רשמיו מהמלחמה בארבע שורות:

    "אנחנו ארבעה פגרים

    16 ליטר דם

    48 חורים

    וזה, כל מותר האדם."

     

    לוין כותב, וחמי רודנר שר, לכבודנו.

     

    בראיון לקול ישראל, עם צאת "את אני והמלחמה הבאה", נשאל לוין -

    "מדוע מופיע המילה 'מוות' או 'הרוג' כמעט בכל משפט שני?"

    "אני זוכר שגם במדבר סיני" עונה המחזאי בכנות "שכב כל שני מטר הרוג"

     

    אפילו סידון מתקשה להתמודד עם החומרים הבוטים של לוין -

    "אשתי היקרה, איבדתי את שתי ידי

    לעולם לא אוכל לרכוס את מכנסי,

    את שדייך הלבנים לא אוכל עוד ללטף,

    האם תסתפקי בראש ובכתף?"

     

    על "קטשופ" אומר בראון - "תאור לוויני של תל אביב שב 1968 נשמע ודאי אפוקליפטי מדי, אבל היום נשמע דוקומנטרי", וחמי רודנר שר... "דם ואש ודם ואש ודם ואש ודם, אוטובוס מספר ארבע ממריא ונעלם"

     

    לווין נוצח טוענת דיין, כשירד "מלכת האמבטיה" מבימת הקאמרי.

    הוא הפסיק לכתוב סאטירה והתחיל לכתוב על "את ואני".

     

    הפרק כולו מרגש ומצחיק ומסעיר מעין כמוהו.

    בהמשך מתוודעים לרבעיית סחב"ק (אפרים סידון, חנוך מרמרי, ב' מיכאל וקובי ניב),

    לדרכם מפי האתון למחזות של יעקוב אגמון בת"א, ל"העולם הזה" של אורי אבנרי ועד ל"ניקוי ראש",

    ומביאים קטעים מ"זה הכל בינתיים" המופע של יונתן גפן ודני ליטני שמילא 800 מושבים בצוותא מדי ערב - 320 ערבים בשנה...

     

    מה שעובר בפרק הזה,

    מה שלא יכולתי לגלות אולי בשום דרך אחרת,

    ולכן כנראה הותיר עלי את הרושם הרב ביותר, זה

     

    שכל הכותבים והשחקנים שיצרו את הסאטירה בארץ מ 1967 ועד למרץ 1976 כשסגרה "ניקוי ראש" את הבסטה - לכולם היה אכפת. הם כתבו טקסטים

    נוֹקבִים

    בוֹטִים

    גַסִים

    תוֹקפַנִיים

    ולא פחדו לומר את האמת בפרצוף.

     

    "כשאתה הולך לתקן את העולם" מסכם מוטי קירשנבאום, "אתה צ'ה גווארה.

    כשאתה מתחיל להרוויח כסף טוב... אתה מבין שאתה עוסק בחומרים ש'מניבים' מה שנקרא.

    הם לא מניבים שינוי פוליטי, אבל הם מניבים בחשבון הבנק שלך."

     

    אני יושבת בסוף הפרק הזה, מוקסמת לגמרי,

    ומנסה לחשוב מי היום בארץ לקח על עצמו את המשימה הזאת

    לומר את האמת בפרצוף, ולהביא - אולי - לשינוי פוליטי.

    ארץ נהדרת?

    מועדון לילה?

    שבוע סוף?

    אולי אני רואה לא טוב, ואשמח לגלות שאני טועה,

    אבל אני לא מסוגלת להעלות על הדעת אומן אחד או אומנית שאכפת להם

    כאילו - ממש, בכל תא בגוף, בלהט, בזעם, בטירוף.

     

    יש לנו כאלה?

     

     


    מכיון שברור לי שאיש לא יגיע לעולם להפניה של מטורף הזוי (תגובות למטה),

    ומכיון שהמילים האלה הן בין החשובות שנשמעו על במת "הארץ" מאז שקיימת במת הארץ,

    הרי לפניכם.

     

     

    פושעי תרבות

     

    מאת גדעון לוי

     

    תוכנית טלוויזיה בערוץ נידח הזכירה נשכחות: ערוץ 33 שידר שוב באחרונה את "כך היה" עם ירון לונדון. "סוף ציטוט", "טנדו" ו"עלי כותרת" - כך היה. כך היתה לנו פעם טלוויזיה אחרת. מלל נבון, מאתגר, לא מעליב, מעורר מחשבה, לפעמים אפילו חתרני. הישראלים צפו בזה בעבר, ועוד איך. אין היום תוכניות בעלת רייטינג כמו שהיה ל"מוקד", ל"שעה השלישית" ול"בומרנג".

    כך היה ואין עוד, דבר לא נותר. הים אותו ים, העם אותו עם, ורק הטלוויזיה אחרת. מישהו אחראי לזה; צריך לבוא אתו חשבון. מנהלי הטלוויזיה המסחרית - אבי ניר, מנכ"ל "קשת"; יוחנן צנגן, מנכ"ל "רשת"; ומודי פרידמן, הפורש מניהול "ערוץ 10" - הם פושעי התרבות שלנו. הם מטמטמים בציניות חברה שלמה, ואיש אינו בא אתם חשבון על כך. מתלוננים על רמת המורים, מקוננים על אשמת ההורים, ואיש אינו מתחשבן עם ספסרי ההבל והזבל הללו. בבוא יום, כשניווכח לדעת שגדלו כאן דורות שמזונם הרוחני היחיד נע בין הריאליטי לשעשועון, עם מהדורות חדשות שגם הן נהפכות בהדרגה למופעי בידור, נזכור מי עולל לנו כל זאת. כשנראה את תוצאות הבורות, הנלעגות והריקנות שהטלוויזיה שלהם מכתיבה - לא נוכל שלא לשאול מי גרם לכך. הרי אין מדובר רק בתרבות הפנאי, מדובר בתרבות עצמה. הקומיסרים הללו וצבא הטאלנטים שלהם נחשבים למצליחנים: הכסף זורם בעורקיהם. נכון שעם הצלחה לא מתווכחים; "כוכב נולד", "הישרדות" ו"האח הגדול" הן הצלחות מוכחות. תוכניות האמורות להיות מיועדות לבני 12 מצליחות לרתק כאן חברה שלמה, מדורת השבט של שבט הנהפך לנחשל. אבל גם בשבט הזה יש מיעוט, בעל יכולת כלכלית ואחרת, צרכן בכוח של טלוויזיה אחרת, שזכויותיו נעשקו. היכן הם ארגוני זכויות האדם שייצאו להגנת בני מיעוט אלה? היכן הם ארגוני הצרכנים, שידאגו לתמורה לאגרה, לאגרות? למה מה שהיה טוב רק לפני שני עשורים לאותו עם ממש נכחד מתוכניות השידורים? מי החליט שהנוער (המטומטם) לשלטון, ולעזאזל כל השאר? גם במדינות אחרות יש טלוויזיה נחותה כזאת, אבל בצדה יש גם טלוויזיה אחרת. ישראלי טוב, ממוצע למדי, שקרא את "סיפור על אהבה וחושך" ו"אשה בורחת מבשורה", שצפה ב"ואלס עם באשיר" וב"ביקור התזמורת", ההולך לתיאטרון ולמוזיאון, לא יותר מזה - יש הרי מאות אלפים כאלה - רוצה גם לצפות מדי פעם בטלוויזיה. אין לו עוד בשביל מה לפתוח את המקלט. לא כלום. ריק טלוויזיוני מוחלט. הרי יש כאן עוד ציבור של מוגבלים שאינם יכולים ליהנות מההתעללות ב"דורבן" ב"אח הגדול" ומהשפלת השמנים ב"לרדת בגדול". גם להם זכויות. כאלה שההתבהמות אינה לרוחם, שהמוניות העדר אינה לטעמם. קורה. מה ביחס להם? כשייכתבו דברי הימים ומישהו יבחן מה קרה כאן ומי אשם - תרצד הכתובת על המרקע: פושעי התרבות.

     


    *נ.ב- פוסט זה נכתב באתר השייך לעמוס שוקן, שמרוויח כסף על גבן של נשים המנוצלות לתעשיית הזנות בישראל. אמליץ גם לכם להבהיר נקודה זו בסוף כל פוסט ובכך להפגין כנגד המשך הבזיון


     

    דרג את התוכן:

    תגובות (25)

    התוכן ננעל וכעת לא ניתן להגיב.

    סדר התגובות :
    ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
    /null/cdate#

    /null/text_64k_1#

    RSS
      16/12/08 22:21:

    צטט: כבודו 2008-12-02 17:27:20

    טוביה צפיר מחקה את אריק שרון?! זאת לא סאטירה, ידידי, אין לזה שום קשר לסאטירה. זה סתם הומור נמוך במיוחד (וגם לא מצחיק). אבל אנחנו כבר בקושי זוכרים מה זאת סאטירה אמיתית כאן בארץ. מאז שנות ה-70 ועד היום החברה בישראל (וברוב העולם המערבי) הפכה לקונפורמיסטית עד להחריד, שטופת-מוח ומתבוססת בצדקנות "רוחנית" מסרסת ומשמימה. אמנם, תמיד היו אנשים שחשבו שסאטירה, ביקורת נוקבת ומלים קשות הן האוייבים האמיתיים שלנו, שחופש ביטוי אמיתי שקול להסתת הציבור, ושצריך להשתיק את הקולות הביקורתיים במשפטים כמו "אולי במקום להתבכיין תקומו ותעשו משהו?" -- אבל כיום נדמה שקולות צדקניים כאלה הפכו לקולו של הרוב, או לפחות קולו של מי ששולט בתקשורת ההמונים ובתודעה הציבורית המחרה-מחזיקה בצייתנות של עדר כבשים אחרי בעלי הדיעה, ההון והשלטון. 

     

     לא חסר כותבים..אפילו מוכשרים..

      2/12/08 17:27:

    טוביה צפיר מחקה את אריק שרון?! זאת לא סאטירה, ידידי, אין לזה שום קשר לסאטירה. זה סתם הומור נמוך במיוחד (וגם לא מצחיק). אבל אנחנו כבר בקושי זוכרים מה זאת סאטירה אמיתית כאן בארץ. מאז שנות ה-70 ועד היום החברה בישראל (וברוב העולם המערבי) הפכה לקונפורמיסטית עד להחריד, שטופת-מוח ומתבוססת בצדקנות "רוחנית" מסרסת ומשמימה. אמנם, תמיד היו אנשים שחשבו שסאטירה, ביקורת נוקבת ומלים קשות הן האוייבים האמיתיים שלנו, שחופש ביטוי אמיתי שקול להסתת הציבור, ושצריך להשתיק את הקולות הביקורתיים במשפטים כמו "אולי במקום להתבכיין תקומו ותעשו משהו?" -- אבל כיום נדמה שקולות צדקניים כאלה הפכו לקולו של הרוב, או לפחות קולו של מי ששולט בתקשורת ההמונים ובתודעה הציבורית המחרה-מחזיקה בצייתנות של עדר כבשים אחרי בעלי הדיעה, ההון והשלטון. 

      4/10/08 17:15:

    צטט: נטשה 1977 2008-09-27 13:11:12

    צטט: pov 2008-09-27 11:35:38

    אגב, בברית המועצות בזמנו, המשטר עצמו עודד העלאת מחזות סאטיריים, כדי שהמחאה תצא על הבמה ולא במציאות.

    צוחק עלי!

     

    לא מאמינה לזה

    בטח הסאטירה היתה צריכה להיות עדינה ומשעשעת

    אין מצב שנתנו חופש ביטוי מלא

    הוא לא צוחק...

    אם כבר בדקת בהסטוריה, חפשי למה למשל חנוך

    מרמרי הפסיק לכתוב סאטירה. עם כל הכבוד ל"ניקוי

    ראש" ול"זו-ארץ -ZOO ", הוא הבין שסאטירה מסיטה

    ומשחררת את הזעם של הקהל למקומות לא נכונים.

    ממשל חכם מעודד סאטירה, אנחנו צוחקים מהממשל

    ובזמן הזה הוא גונב אותנו...לא סתם רוב הצופים חושבים

    שזה מצחיק לחקות את אריק שרון כמו טוביה צפיר,

    העיקר שלא יגע בשחיתות האמיתית. כי אז צריך גם

    לחשוב ולפעול.

     

     

     

      27/9/08 13:48:

    צטט: mcsquare 2008-09-27 10:35:34


    קבוצת אמנים  שיוצרים מתוך מחאה ואכפתיות  נקראת "הבילויים", הוציאו אלבום קשה ונוקב בשם "שכול וכשלון".

    שווה לשמוע.

     

     

    טוב, אחרי המאמר המפתה בהארץ, מביך להודות שאפילו השיר הקבוע בדרך לעכו, לא ידעתי שהוא שלהם...

    מחכה שירד באימיול, נשמע כאילו נמצאו הצדיקים היחידים בסדום.

    תודה!

     

      27/9/08 13:11:

    צטט: pov 2008-09-27 11:35:38

    אגב, בברית המועצות בזמנו, המשטר עצמו עודד העלאת מחזות סאטיריים, כדי שהמחאה תצא על הבמה ולא במציאות.

     

     


    צוחק עלי!

     

    לא מאמינה לזה

    בטח הסאטירה היתה צריכה להיות עדינה ומשעשעת

    אין מצב שנתנו חופש ביטוי מלא

     

     

      27/9/08 11:35:
    אגב, בברית המועצות בזמנו, המשטר עצמו עודד העלאת מחזות סאטיריים, כדי שהמחאה תצא על הבמה ולא במציאות.
      27/9/08 10:35:


    קבוצת אמנים  שיוצרים מתוך מחאה ואכפתיות  נקראת "הבילויים", הוציאו אלבום קשה ונוקב בשם "שכול וכשלון".

    שווה לשמוע.

     

      25/9/08 12:40:

    צטט: מטורף הזוי מתווכח 2008-09-25 10:12:45

    בהקשר הזה גדעון לוי כותב בהארץ:

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1024403.html

     

     


    תודה.

     

     

      25/9/08 10:28:

    צטט: נטשה 1977 2008-09-22 11:34:19


    אדם לב ארי צחק.

    שאל אותו.

     

     

    מסכים עם הקביעה הזו. :-)

     

    לא הייתי מביא את "שיטת השקשוקה" כדוגמה... :-P

    אומנם הטענות של הסרט והיוצרים מקוממות ביותר... אבל מה אנחנו יכולים לעשות? 

     

    בהקשר הזה גדעון לוי כותב בהארץ:

    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1024403.html

      22/9/08 11:56:

    אזכיר שישנו גם ערוץ ציבורי ששיקולי הרווח לא אמורים לשחק אצלו תפקיד.

    גם ערוץ זה לא מרים סאטירה ראויה. הוא בקושי מרים את הגרלת הלוטו השבועית.

      22/9/08 11:35:

    צטט: נטשה 1977 2008-09-22 11:30:09

    צטט: lior.tamam 2008-09-22 08:37:42

     

    השאלה היא מה כלל הציבור מחפש כי כלל הציבור הוא זה שמשלם את המשכורות של הכותבים והשחקנים וכל היתר שמביאים לנו את הטלוויזיה הביתה.

     

    נראה לי שהציבור מחפש את מנת האסקפיזם הזו בדיוק... ראי ההודעה הראשונה שמישהו השאיר לך בפוסט הזה.

     

    אם סטירה מדממת, כהגדרתך, הייתה משהו שמעניין אנשים תהיי בטוחה שמפיקי הטלויזיה היו ממהרים לעשות כזו.

    אבל מה שמעניין אנשים זה מפרץ האהבה והאח הגדול והישרדות ושלל מיני מזונות קלים יותר לעיכול.

     

    אז את יכולה לחפש כותבים עם ביצים כמה שאת רוצה, אבל תני לי להקל עלייך - הם כאן, הם תמיד היו כאן הבעיה היא שאת צריכה לחפש קהל עם ביצים או חשוב מזה קהל שמעונייין שהאמת תוטח לו בפרצופו וכזה יהיה לך קשה למצוא. 

     

     

     

    אתה מזלזל בציבור.

     

    הציבור אוכל את מפרץ האהבה כי זה מה שמגישים לו. יש ציבור גדול שצמא לחומר טלויזיוני איכותי. לפני שבוע בסינמטק פגשתי אותו את הציבור הזה. למרות שאף רשות שידור או ערוץ 2 או 10 לא הסכימה לשדר את "שיטת השקשוקה", הציבור הצביע ברגליים, גדש את הסינמטק, וביקש עוד.

     

    הפתרון שלך קל מדי.

     

     

     

     

    את מייחסת למערכות הטלוויזיה והמדיה איזהו עניין אידאלוגי כלשהו בשעה שאין להם שום אידאולוגיה פרט לכסף.

    אם סטירה הייתה מניבה רווחים אז היית רואה סטירה בטלוייזיה...

    זהו הכלל הבסיסי של העולם בתוכו את חיה וזה נכון לגבי כל עניין כמה אנשים ראית באותה הקרנה מדהימה של "שיטת השקשוקה", אותם אנשים שרוצים דברים אחרים 1,000 איש (הגזמתי אבל בכיף) בואי נלך יותר רחוק 10,000 איש זה כבר נראה לך הרבה אה? זה פחות מאחוז אחד של רייטינג - אז אם כל האנשים האלה היו רואים טלוייזיה זה עדיין לא היה רווחי.

     

    אגב אני אכן מזלזל בציבור.

     

      22/9/08 11:34:

    צטט: נטשה 1977 2008-09-22 11:30:09

    צטט: lior.tamam 2008-09-22 08:37:42

     

    ראי ההודעה הראשונה שמישהו השאיר לך בפוסט הזה.

     

     

     

     

    אדם לב ארי צחק.

    שאל אותו.

     

     

     

      22/9/08 11:30:

    צטט: lior.tamam 2008-09-22 08:37:42

     

    השאלה היא מה כלל הציבור מחפש כי כלל הציבור הוא זה שמשלם את המשכורות של הכותבים והשחקנים וכל היתר שמביאים לנו את הטלוויזיה הביתה.

     

    נראה לי שהציבור מחפש את מנת האסקפיזם הזו בדיוק... ראי ההודעה הראשונה שמישהו השאיר לך בפוסט הזה.

     

    אם סטירה מדממת, כהגדרתך, הייתה משהו שמעניין אנשים תהיי בטוחה שמפיקי הטלויזיה היו ממהרים לעשות כזו.

    אבל מה שמעניין אנשים זה מפרץ האהבה והאח הגדול והישרדות ושלל מיני מזונות קלים יותר לעיכול.

     

    אז את יכולה לחפש כותבים עם ביצים כמה שאת רוצה, אבל תני לי להקל עלייך - הם כאן, הם תמיד היו כאן הבעיה היא שאת צריכה לחפש קהל עם ביצים או חשוב מזה קהל שמעונייין שהאמת תוטח לו בפרצופו וכזה יהיה לך קשה למצוא. 

     

     

     

    אתה מזלזל בציבור.

     

    הציבור אוכל את מפרץ האהבה כי זה מה שמגישים לו. יש ציבור גדול שצמא לחומר טלויזיוני איכותי. לפני שבוע בסינמטק פגשתי אותו את הציבור הזה. למרות שאף רשות שידור או ערוץ 2 או 10 לא הסכימה לשדר את "שיטת השקשוקה", הציבור הצביע ברגליים, גדש את הסינמטק, וביקש עוד.

     

    הפתרון שלך קל מדי.

     

     

     

      22/9/08 08:37:

     

     

    הסאטירה של היום מספקת את מנת האסקפיזם של שישי בערב, היא לא עושה כלום מעבר לזה.

    חוץ מהמשפט האחרון לא מסכימה איתך על כלום.

    (מפליא, הא).

     

     

    השאלה היא מה כלל הציבור מחפש כי כלל הציבור הוא זה שמשלם את המשכורות של הכותבים והשחקנים וכל היתר שמביאים לנו את הטלוויזיה הביתה.

     

    נראה לי שהציבור מחפש את מנת האסקפיזם הזו בדיוק... ראי ההודעה הראשונה שמישהו השאיר לך בפוסט הזה.

     

    אם סטירה מדממת, כהגדרתך, הייתה משהו שמעניין אנשים תהיי בטוחה שמפיקי הטלויזיה היו ממהרים לעשות כזו.

    אבל מה שמעניין אנשים זה מפרץ האהבה והאח הגדול והישרדות ושלל מיני מזונות קלים יותר לעיכול.

     

    אז את יכולה לחפש כותבים עם ביצים כמה שאת רוצה, אבל תני לי להקל עלייך - הם כאן, הם תמיד היו כאן הבעיה היא שאת צריכה לחפש קהל עם ביצים או חשוב מזה קהל שמעונייין שהאמת תוטח לו בפרצופו וכזה יהיה לך קשה למצוא. 

     

      21/9/08 15:52:

    צטט: נטשה 1977 2008-09-21 15:13:54


    העניין הוא... כל החברה האלה של שישי בערב - עפר שכטר, עידן אלתרמן, אורי גוטליב, רותם אבוהב - הם והכותבים שלהם - מכינים חומרים כדי שאצחק. הם לא כותבים כדי לזעזע, או כדי לעורר כאן מישהו. הם רוצים להיות חמודים ואהובים ועשירים. זאת לפחות ההרגשה.

     התכנית של שישי בערב, למרות שאינה באמת סאטירית, סיפקה בדיחה אחת שכן הצליחה לזעזע "לטובה": תמונה של מורשת אולמרט&פרץ כשברקע בית קברות צבאי.

     

     

      21/9/08 15:13:

    צטט: lior.tamam 2008-09-21 13:24:06

     

     

    ומה איתנו האם יש משהו שבאמת יכול לגרום לנו לדמם חוץ מדם...

    נקודה טובה :-)

     

    העניין הוא... כל החברה האלה של שישי בערב - עפר שכטר, עידן אלתרמן, אורי גוטליב, רותם אבוהב - הם והכותבים שלהם - מכינים חומרים כדי שאצחק. הם לא כותבים כדי לזעזע, או כדי לעורר כאן מישהו. הם רוצים להיות חמודים ואהובים ועשירים. זאת לפחות ההרגשה.

     

    החברים של ניקוי ראש עבדו מסביב לשעון בתנאים של טירונות, כולם יחד בחדר איפור ותלבושות אחד מזערי, אכלו במסדרונות, ומבוקר עד בוקר קראו עיתונים ועיבדו חומרים. הם עשו את זה בלהט מטורף, וניכר שגם בתחושת שליחות גדולה.

     

    לעופר שכטר יש תחושת שליחות?

    לאורי גוטליב?

    לארז טל?

     

     

    הסאטירה של היום מספקת את מנת האסקפיזם של שישי בערב, היא לא עושה כלום מעבר לזה.

    חוץ מהמשפט האחרון לא מסכימה איתך על כלום.

    (מפליא, הא).

      21/9/08 13:31:

    צטט: lior.tamam 2008-09-21 13:24:06


    יכול להיות שאין מספיק סטיריקנים בישראל...

     אבל...

     אני לא כל כך בטוח שהיה איזשהו ערך סטירי יוצא דופן לסטירה מימים עברו ביחס לסטירה שמיוצרת היום, אני חושב שהפכנו להיות ביסוד ציניים יותר מדי בשביל שסטירה שפוייה עוד תוכל להיות מעניינת.


     אני מסכים איתך, למעט תיקון קטן- לאור ציניות היתר, הסאטירה בימנו כן יכולה להיות מעניינת, אך פחות מזעזעת.

     

      21/9/08 13:28:

    צטט: נטשה 1977 2008-09-21 06:29:42

    צטט: pov 2008-09-21 01:33:00

    ובכל זאת- אם את מחפשת תוכן סאטירי מוצלח- קבלי לינק לפרומו הסרט:

    פצצה מתקתקת- קומדיית השאהידים הראשונה בישראל.

    (ואני לא ממליץ עליו בגלל שהוא שלי, אלא רק בגלל שהוא מצוין :)

     

    הטריילר לא אומר כלום, לכל היותר הוא רומז שהסרט בעיקר בידורי

     

     לא טענתי שהטריילר סאטירי, אלא הסרט

    (יחד עם זה נמצאו גם אנשים שלא הבינו מה טוב בו. הם לא קהל היעד מבחינתי)

     

     

      21/9/08 13:24:


    יכול להיות שאין מספיק סטיריקנים בישראל...

     

    אבל...

     

    אני לא כל כך בטוח שהיה איזשהו ערך סטירי יוצא דופן לסטירה מימים עברו ביחס לסטירה שמיוצרת היום, אני חושב שהפכנו להיות ביסוד ציניים יותר מדי בשביל שסטירה שפוייה עוד תוכל להיות מעניינת.

    אם תשאלי אותי "ארץ נהדרת" טובה כמו כל דבר שעשו בעבר אם לא יותר והסטירה שלה הייתה גורמת לחבר'ה בשנות ה-60-70 לא רק לדמם מבפנים אלא לדמם למוות.

    ומה איתנו האם יש משהו שבאמת יכול לגרום לנו לדמם חוץ מדם...

      21/9/08 06:29:

    צטט: pov 2008-09-21 01:33:00

    ובכל זאת- אם את מחפשת תוכן סאטירי מוצלח- קבלי לינק לפרומו הסרט:

    פצצה מתקתקת- קומדיית השאהידים הראשונה בישראל.

    (ואני לא ממליץ עליו בגלל שהוא שלי, אלא רק בגלל שהוא מצוין :)

     

    הטריילר לא אומר כלום, לכל היותר הוא רומז שהסרט בעיקר בידורי, ולא לזה כיוונתי.

    סאטירות על מחבלים מתאבדים יש כאן לא מעט, סאטירות שגורמות לנו לדמם מבפנים, אין.

     

    צר לי.

     

     

      21/9/08 06:26:

    צטט: בלומה נאכט-בירקנשטוק 2008-09-20 23:25:51

    שכל הכותבים והשחקנים שיצרו את הסאטירה בארץ מ 1967 ועד למרץ 1976 כשסגרה "ניקוי ראש" את הבסטה - לכולם היה אכפת. הם כתבו טקסטים

    נוֹקבִים

    בוֹטִים

    גַסִים

    תוֹקפַנִיים

    ולא פחדו לומר את האמת בפרצוף.

     

    "כשאתה הולך לתקן את העולם" מסכם מוטי קירשנבאום, "אתה צ'ה גווארה.

    כשאתה מתחיל להרוויח כסף טוב... אתה מבין שאתה עוסק בחומרים ש'מניבים' מה שנקרא.

    הם לא מניבים שינוי פוליטי, אבל הם מניבים בחשבון הבנק שלך."

     

    ----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

     

    כתבת נכון כל כך... כשכסף (רב) נכנס לתמונה אז אין מנוס מלהתחיל לרצות את כל העולם. אדם נוקב, בוטה, גס ותוקפן שאומר את האמת האותנטית שלו בלי התחנחנויות הוא לרוב גם אדם בודד ועני (ולא יצרן). ככל שהחברה קפיטליסטית יותר כך היא משאירה פחות מקום לאותם אנשים שלא דופקים חשבון ולאותה סאטירה נוקבת שאת מחפשת.

     

    לא אני...

    האבחנה היא של מוטי קירשנבאום.

     

    אני נוטה לחשוב שחנוך לוין גם היום היה כותב את אשר על ליבו, וגם היום היה לו קהל רב. לא מוכנה להטיל את האשמחה על החברה, האשמה מבחינתי היא באנשים פחדנים, פרטים, אחד אחד. דוגמא מזערית היא מיקי רוזנטל (מזערית כי לא מדובר בסאטירה אז זה מתאים לכאן חלקית בלבד) שייצא בסרט עם האמת שלו (והאמת של כולנו) למרות האיומים, למרות הסיכון הכלכלי, ולמרות הסיכון המקצועי.

     

    תודה אבל.

     

      21/9/08 01:33:

    ובכל זאת- אם את מחפשת תוכן סאטירי מוצלח- קבלי לינק לפרומו הסרט:

    פצצה מתקתקת- קומדיית השאהידים הראשונה בישראל.

    (ואני לא ממליץ עליו בגלל שהוא שלי, אלא רק בגלל שהוא מצוין :)

    שכל הכותבים והשחקנים שיצרו את הסאטירה בארץ מ 1967 ועד למרץ 1976 כשסגרה "ניקוי ראש" את הבסטה - לכולם היה אכפת. הם כתבו טקסטים

    נוֹקבִים

    בוֹטִים

    גַסִים

    תוֹקפַנִיים

    ולא פחדו לומר את האמת בפרצוף.

     

    "כשאתה הולך לתקן את העולם" מסכם מוטי קירשנבאום, "אתה צ'ה גווארה.

    כשאתה מתחיל להרוויח כסף טוב... אתה מבין שאתה עוסק בחומרים ש'מניבים' מה שנקרא.

    הם לא מניבים שינוי פוליטי, אבל הם מניבים בחשבון הבנק שלך."

     

    ----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

     

    כתבת נכון כל כך... כשכסף (רב) נכנס לתמונה אז אין מנוס מלהתחיל לרצות את כל העולם. אדם נוקב, בוטה, גס ותוקפן שאומר את האמת האותנטית שלו בלי התחנחנויות הוא לרוב גם אדם בודד ועני (ולא יצרן). ככל שהחברה קפיטליסטית יותר כך היא משאירה פחות מקום לאותם אנשים שלא דופקים חשבון ולאותה סאטירה נוקבת שאת מחפשת.

      20/9/08 23:05:

    האם צריך כאלו?

    עזבי אותך, תני לישון!

    תגובות אחרונות

    ארכיון

    תגיות

    פרופיל

    נטשה 1977
    1. שלח הודעה
    2. אוף ליין
    3. אוף ליין