
מר פרידמן מראה כיצד המבנה הפוליטי-ארגוני של ארה"ב קוטע התפתחות של רעיונות העשויים למתן ואף להפוך את ההשפעות השליליות של שינויי אקלים ואיזה משקל גבוה יש לעיוותים הנובעים מתחום היחסים בין הון לשלטון במניעת מימושם של רעיונות העשויים להועיל עד מאוד לאנושות כולה מפני שהם עלולים לפגוע באינטרסים ארוכי הטווח של כח כלכלי חזק כלשהו, שכוחו הכלכלי הרב מביא לכך שנכון להיום הוא בעל השפעה רבה על מקבלי ההחלטות. רבים מהגורמים רבי ההשפעה האלה מנצלים את השפעתם כדי לקטול רעיונות העשויים לשנות את העולם בעודם בעיבם, בכדי להבטיח שלא יפםגע מטה לחמו.
לנו כישראלים, החיים במדינה בה היחס בין רעיונות ראויים למימוש לבין משאבים ציבוריים שניתן להקדיש לסיוע לבעלי רעיונות חדשניים במימוש רעיונותיהם, הדיון שמובא בספר בנושאים של מחוייבות הסקטור הציבורי לסיוע במימוש רעיונות העשויים לשפר את איכות החיים של החברה בכלולתה הוא חשוב במיוחד, ניתן אף לומר שהוא בעל חשיבות קריטית. כמו כן, השנים האחרונות היוו עברנו מעבדה עד כמה עיוותים שמקורם ביחסי הון-שלטון פוגעים באיכות החיים שלנו בהווה המיידי ואילו הספר מביא כמה וכמה דוגמאות למצבים בהן אי תקינויות בתחום יחסי הון-שלטון יוצרות כבר כיום נזקים שישפיעו כמה וכמה דורות קדימה.
כמה הרהורים אישיים בנוגע לספר: כבעל תארים מחוג שחלק ניכר מבוגריו עובדים בגופים "ירוקים", שלא מחזיק בדיעות ירוקות במיוחד, קריאת הספר עוררה בי מידה מסויימת של נקיפות מצפון ותחושה של יש צורך לעצור רגע לפני הנפילה מהצוק. העובדה שבשבוע השני של ספטמבר 2008 התחלתי לקרוא ספר מחקריי רחב היקף (בניגוד לספר העוסק באירוע נקודתי) שמתייחס בין היתר לאירועים שארעו בסוף יוני 2008 עוררה אצלי הרהורים מעניינים על ההשפעה של מהפיכת המידע המקוון על הספרות המודפסת המסורתית. קריאת הספר בשבוע בו הפריימריס של מפלגת השלטון שלנו הוכרעו בהפרש בין פחות מ-500 קולות עוררה אצלי מחשבות איך העולם היה נראה, מבחינת הסוגיות בהן דן הספר, אילו המערכת המשפטית האמריקאית היתה הופכת את תוצאות הבחירות בפלורידה בנובמבר 2000 על פיהן ואל גור היה נשיא ארצות הברית ב-8 השנים האחרונות או לפחות ב-2000-2004. |
bosmati
בתגובה על
תגובות (8)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
אכן כן, דיון מלבב, כמעט ייצרי, סוער וגועש, וויכוח אמיתי, לשם הוויכוח...
מאחלת לכולנו שלווה ושקט ושנושא הירוק יעלה לכותרות בראש כולנו!אלון ועדי, תודה
זמן רב שלא יצא לי פה בקפה להתקל בפוסט ובתגובות כה רציניות, אני מחכה להמשך הדיון המרתק
לצערי, אין לי די ידע כדי להוסיף דברי טעם ולהתיחס לתומאס פרידמן אבל בטוח אתענין כעת יותר
בכל אופן, יציבות שלטונית היתה מסייעת בלי ספק, גם כאשר מדובר במנהיגים בעייתיים ולצערנו בחלקם מושחתים
ו.. נושאים ירוקים יש להעלות כמה שיותר, הכדור כבר בוער תחת רגלינו, ואם איננו רוצים להיות מהדורות האחרונים כדאי כדאי, ממש כדאי, שנתחיל לגלות אחריות
ברור.
רק שזאת שאלה בעיתית. משתי סיבות הסיבה הראשונה שזה שאלה חסרת משמעות. קל להראות במתמטיקה כי במשואות דיפרנציאליות חלקיות עם פתרון סינגולארי די בשינוי פארמטר אחד בכדי שהתוצאה תתבדר. בתרגום לשפת בני אדם גם אם את השפעת תוצאות של הבחירות והיו ניתנות לחיזוי מראש די בשינוי פארמטר אחד בכדי לגרום לכך שהן לא תהינה ניתנות לחיזוי יותר. קל וחומר שהן אינן ניתנות כלל לחיזוי ועל כן בודאי שאין שום משמעות לשאלה הזאת.
הסיבה השניה הינה שהשאלה הזאת אינה נשאלת בתום לב, סופיות ההחלטת הבוחר כפי שהיא משתקפת בתוצאות הפרומאליות של הבוחר הינה אבן ראשה של שיטת המשטר האמריקאית ובוודאי כפי הנראה אחת הסיבות העיקריות להצלחתה מסחררת. האופציה לשנות את תוצאות הבחירות מעסיקות את הפוליטקה הישראלית בערך כ90% מזמנה אך ורק בגלל שהיא קיימת. אם אתה ושכמותך הייתם יודעים כי ברגע הבחירות מוכרזות גנוקט דה מיעשה לא הייתם עוסקי מהבוקר עד הערב בנסיונות להחליף את ראש הממשלה ואו נבחרים אחרים. ואז גם ביבי היה מסיים קדנציה לטוב ולרע גם אהוד ברק וגם אהוד אולמארט ולדעתי היה פה יותר טוב בארץ אז ובוודאי שאיני חושב שאהוד ברק ואו ביבי היו ראשי ממשלה נהדרים אני רק בטוח שהם היו הרבה יותר טובים אם לא היה ניתן להחליפם. יציבות שילטונת הינה ערך חשוב ביותר בדמקורטיה והרעיון הזה שבשניה שסוגרים את הקלפיות מתחיל רחש בחש שכל מטרתו לשנות את תוצאות הבחירות אם זה כנגד פואד במפלגת העבודה ואם זה נגד מצנע ונגד עמיר פרץ ונגד ביבי ואו אולמארט בראשות הממשלה היא מהגורמים המזיקים ביותר לחיים טובים יותר בארץ הזאת. הרבה יתור מהשאלה האם אהוד אולמארט קיבל מילאג' ואו מעטפות מטאלנסקי ובטח מהשאלה האם שרלה נתניהו לקחה סרויז מבית ראש הממשלה ואו אם אהוד ברק הוא איש נחמד או סתם חרא של בן אדם שמעיר את העוזרים שלו בשלוש בבוקרואין לו יחסי אנוש
ועל כן השאלה אינה לגיתמית או לפחות אינה חסינה מביקורת קשה.....
עוד דבר. אני ממש לא מבין את הביקורת על הבחירות של הגברת ליבני ברוב של 341 קולות ומה בדיוק רע בזה? אגב גם הביקורת על הבחירות בפלורידה שבהם נבחר בוש הבן וניצח את אל גור ב270 קולות איני מבין בדיוק.
אין ספק שכפיה נראה כמה קלפיות במיאמי ניתנו כמה מאות קולות לפאט ביוקנן ע"י מצביעים יהודים שהתכנו להצביע בעברו אל גור. ובהחלט יכול להיות שספירה חוזרת היתה משנה את תוצאות הבחירות בפלודירה ועל כן אולי את הבחירות בכל ארצות הברית. . ושקר אם חוזרים עליו הרבה פעמים אינו הופך לאמת. הו סתם פרופוגאנדה. בוש הבן לא גנב בחירות לאל גור. כולם אוהבים לזכור את מה שהיה בפלורידה אולם שוכחים לציין כי אם היו פותחים מחדש את הספריה בפלורידה בסבירות גדולה הרפובליקאים היו דורשים ספירה חוזרת בכמה סטיטים אחרים שבהם אל גור ניצח על חודה של נקודה. ויכול היה להיות שאז היו מתהפכים גם סטיטים אחרים. למשל באיוה וניו מקסיקו למיטב זכורני היה פער קטן מאוד של מאות קולות בודדים לטובת אל גור....
אולם אל גור הרוויח את ההפסד שלו ביושר. הוא מה שקוראים הצליח להחלץ תבוסה ממלתעות הנצחון
אבן שטיפש אחד זורק למים גם 100 חכמים לא יצליחו להוציא. לא קראתי את הספר החדש שלו אבל קראתי (למגינת ליבי אודה) את הספרים הקודמים שלו ויותר מזה בתור אחד שקרא את האדיטוריאל של הניו יורק טימס במשך קרוב ל20 שנים ברציפות כמעט בכל בוקר אני מודה שהאיש הזה לטעמי הינו מזיק גדול.
כתבת שהוא לוקח נושאים גדולים ומסביר אותם , הדרך שהוא עשה זאת לפחות בלקסוס ועץ הזית או איך שהוא קרא לספר ההוא ובעולם השטוח שלו היהת פשוט לתאר תופעות מורכבות בצורה שיטחית וכמעט שרלטנית שניזקה רב מתועלתה ואני לא איהי מופתע אם גם בספר הזה הוא עושה אותו הדבר.
בעצם כל התאורים שלו וה"תחזיות" שלו התבדו בצורה מבישה כמעט. גם כעיתונאי שדיווח על המזרח התיכון הוא בעצם דיווח את מה שקוראיו רצו לשמוע (ועל כן כוחו הרב) ולא את מה שהיה שם באמת. בספרים הללו הוא בעצם המציא מציאות שאינה קיימת ו"ומכר" לקורא האמריקאי את הפאנטזיות שלהם על משמעות הגלובליזציה ולא את המציאות של הגלוביזציה. הוא פוסט מודרניסט קלאסי ואיש רע במובן הרע של המילה שניסה (כמו אגב רבים וטובים ) להמציא מציאות שאינה קיימת על ידי תאור "מקצועי" של פאנטזיה במסווה של דיווח.
הספרים שלו גם כתבוים קצת בסגנון של האורקל מדלפי עם קצת יצירתיות הוא מצליח להתאים בדיעבד תאור מתאים לכל תופעה מכל טקסט עבר שלו.
סליחה שאני מקלקל לך את התלהבות אבל תקרא למשל מה כותב עליו בעדינות ירון האזרחי האיש טועה סידרתי שהגיע לכוח לא פרופציונאלי ליכולות האמיתיות שלו ולדעתי בסופו של יום יזכר כאפיזודה מבישה בהיסטוריה העיתונאית המפוארת של הניו יורק טימס ובמבחן ההיסטירה אולי אפילו אחד האחראים לירידת קרנו ומעמדו של העיתון הזה.
עדי
למכירה: מכונת זמן. יד שניה (ובטח) כחדשה.