(לפני 6 שנים) "תגיד, יכול להיות שאני גאון?" הערתי בשיחת טלפון ב 3 בלילה את יניב, החבר הכי טוב שלי, "או שאני גאון או שאני מטורף, מה שבטוח אני לא אדם רגיל". "אתה גאון מטורף, זה הולך ביחד, אני תמיד אמרתי לך את זה, אתה לא רצית לשמוע". שעה ארוכה הייתי שרוע על הארץ. חוויתי טירוף. אלוהים, תעשה משהו, משהו. ג'קוזי ב"כפר המכבייה" יעזור, חשבתי. נכנסתי בסערה למעלית. פתאום אני למטה מוכן להישבע שלא לחצתי על הכפתור. כשהייתי בג'קוזי ראיתי אותו. בחלוק כחול מפואר. מלכותי. יש לו מבט בדיוק כמו שלי, כזה שאף פעם לא ראיתי אצל אף אחד אחר, של מישו שנמצא בעולמות אחרים. וכמוני הוא הולך בטיל ונתקע בדברים סביבו. "אתה מרגיש שאתה על תדר אחר מאנשים רגילים, נכון?" פתחתי איתו בשיחה כשהוא נכנס לג'קוזי, "שאתה שם לב לפרטים שאף אחד לא שם אליהם לב, שכולם רואים דו מימדי ואתה מרכיב תמונה תלת מימדית. החושים שלך נורא מחודדים ביחס לאנשים רגילים. בעיקר החוש השישי. ויש לך גם חוש שביעי. אתה רואה נשמות של אנשים ושל חיות, נכון?" "מדהים, מדהים" הוא השיב. "מה המקצוע שלך?" הוא שאל. " אני לומד להיות קופירייטר" עניתי. "מה זה בדיוק?" "זה מישו שמעביר מסר להמונים", השבתי, "חייב להפעיל כמו בובות על חוט את כל אלה שזיינו לי ת'חיים". "זה לא מניע טוב, זה לא מניע טוב" הוא אמר. "ממה אתה מתפרנס?" שאלתי. "אני מגלה לחברות ברחבי העולם איפה יש נפט וחוסך להם מלא כסף על קידוחים עקרים. ומעוד כל מיני דברים". "ואיך גילית שיש לך כאלה יכולות?" שאלתי. "זה התחיל ביסודי, כשכל הזמן ידעתי מה המורות הולכות לשאול ולענות. ואז גיליתי שאני גם יכול להפנט." "גם לי יש את זה. הפסיכולוגית שלי בכתה בגלל זה. והיפנטתי בטעות את המהפנט שלי". "אני גם מתקשר עם מלאכים" הוא אמר. ואני יודע ת'עתיד" אמרתי."ואילפתי אריה זועם במבט" "מה אמרת? שאתה מתקשר עם מלאכים?", שאלתי, "עם כל הכבוד, זה נשמע לי מחורפן מדי, סלח לי, תמיד חשבתי שכל מתקשרי המלאכים למינהם הם או שרלטנים או חולי רוח". "לא יותר מחורפן מלדעת ת'עתיד ולאלף אריה במבט, נכון?" הוא חייך. "בוא, אתה בא לסאונה?" הוא שאל. "בוא". "אתה לא יודע מה יהיה" הוא קרא אותי "אתה נורא מפחד. אני לא מפחד מכלום. מכלום" הוא אמר. "אני חייב להגיע ליצר הבסיסי", עניתי, "כבר ארבע שנים אני במסע הזה פנימה. הכאב בעולם החיצוני היה גדול מדיי. אני חייב ללכת עם זה עד הסוף. חייב להגיע אל עצמי. אני מרגיש שזה ממש לקראת סיום". "מדהים, מדהים" הוא השיב, "אני אף פעם לא שמעתי בן אדם מדבר ככה". "איך קוראים לך?" שאלתי. "אורן" הוא השיב. "בכיתה ט' היה לי חבר הכי טוב בשם אורן, היה לנו חיבור מעולה" אמרתי. פתאום חשתי שיש בינינו הזדהות שתמיד הייתה חסרה לי גם בקרב מכורים. "אני אבירן , נעים מאד". "היו לך חיים קשים?" שאלתי. "הכי קשים שאפשר", הוא חייך. "הייתי חייב להוציא מעצמי ממקומות עמוקים שלא האמנתי שקיימים בכלל. ממקומות שאנשים לא נדרשים להגיע אליהם". "גם אני. גם לי היו חיים נורא קשים. הייתי במצבים שאו שאתה דופק כדור בראש או שורד איכשהו. אני מכור לסמים לשעבר. אתה יודע מה זה מכור?" "יודע, בטח ,יודע. אתם אנשים מיוחדים. רגישים נורא" הוא השיב. "הייתי פעם מתאגרף מצטיין ונפצעתי" הוא אמר. "ואני אתלט מצטיין ואז התמכרתי לסמים." "ועכשיו אני מנסה לחזור לפעילות גופנית אחרי כמה שנים שלא" הוא אמר. "תתחיל משחייה" אמרתי לו,"הרי נוצרת במים. זה גם הכי מדיטטיבי. ואז תעבור להליכה". "מדהים, מדהים" הוא אמר. "אני חייב לזוז" הוא אמר, "תקפוץ אליי למשרד, קח כרטיס, נעשה עסקים ביחד". ואז הוא הלך. ושיחזרתי ת'שיחה שלנו. ואז פתאום הבנתי. אני לא אדם. אני חיה. עם מודעוּת. ואז התמוטטתי.
|