כותרות TheMarker >
    ';

    עולם הפוך על ראשו

    ארכיון

    נרות ברוח

    37 תגובות   יום ראשון, 21/9/08, 01:58

    עם כניסת השבת, מעט אחרי שהלכה, הדלקתי שני נרות והצבתי אותם על מעקה המרפסת.

         

    כל הלילה נשבה הרוח אבל הנרות לא כבו.

             

    לפנות בוקר, היא חזרה הביתה, ובפיה הבשורה כי תעזוב אותי לטובת אחר.

            

    רק אז הבנתי כי אני הייתי הרוח, ושניהם הנרות שעמדו בה ודלקו.

              

    דרג את התוכן:

      תגובות (37)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        27/5/10 07:09:


      אנשים נכנסים ויוצאים בחיינו.

      אדם בעל שאר-רוח יכול לעמוד בתמורות החיים,

      כי חירות היא מטבעה של הרוח.

        26/1/09 23:40:


      למרות שזה נכתב לפני 4 חודשים, לי זה בכל זאת כאב עכשיו.

      מסר הנרות הדולקים היה נכון. רק שאתה, בכלל לא רוח.

      אתה נשמה אחת גדולה !

      ס ו ז ן

        2/11/08 01:25:

      עוצמתו בפשטותו...

       

      רוח לילה

        27/9/08 08:23:


      איזה יופי לקרוא מילים שנכתבות מתוך האמת של עצמן.

      מעבר לכאב, מעבר להקלה,מעבר להבנה הפשוטה

      של מהי אהבה..

      אהבה היא הכל ובכל. כל פניה אומרות אהבה

      גם כשהיא כואבת, מדממת ופצועה.

      ואתה איש יקר, נוגע בליבי, באחד שאתה בין כל מילותיך.

      אור ואהבה

      סופיה

       

        25/9/08 10:48:


      נהנתי לקרוא,פשוט ,רגיש וכואב

      הצלחתה לגעת בי

        24/9/08 01:04:


      אווץ' הרגת אותי

      איזו תובנה כואבת

      ומאידך חכמה...

      מאחלת לך רוח נעימה

      שרק תלטף ולא תשבור את רוחך.

        24/9/08 00:22:

      אחזור לבקר,ואביא איתי את הירח והרוח והכוכב...
        23/9/08 13:17:
      נשיקה בוכה
      זועף
        23/9/08 10:23:


      ראיתי את הכותרת

      וזמזם לי אלטון ג'ון


      Candle in the Wind
      Your candles burned out long before
      your legend ever will
      ……

      Loveliness we've lost
      these empty days without your smile
      this torch we'll always carry…..


      Where lives were torn apart
       
      I'll miss the wings of your compassion
      more than you'll ever know…



       

      ואתה נמרוד, למה ערב שבת?

      לא מסתדר לי איתך, לא יודעת,

      אולי בשביל להרגיע אותי,

      שלא בך מדובר בשיר היפה הזה?

        23/9/08 10:16:
      הכאבת.
        23/9/08 08:42:
      קצת מילים, אומות המון. כתוב מצוין.
        23/9/08 08:40:

      רק אז הבנתי כי אני הייתי הרוח, ושניהם הנרות שעמדו בה ודלקו.

       

      מרגע זה מתחילה ההבנה שאין דבר בעולם הזה שהוא באמת שלנו

      כמו שאנו לא של אף אחד

      הבנה גדולה שיש בחיים האילו יותר מכפי שנראה לעין

      שהבטחת נשמה לנשמה היא לא לעד כמו בספרים של סינדרלה

      מתחיל תהליך של חקירה עצמית של התפתחות וגדילה

      או

      שקיעה בצער , אבל משהו אומר לי שאין לך מה לחפש שם...

       

        22/9/08 20:38:

      אתה הרוח שלא נכנעה

      אתה הרוח שלא ליבתה

      ואת הנרות לא כיבתה 

      אתה הרוח שאצרה נשמתה

      לאסוף כנפותיה לשנס מותניה

      למצא אהבה אחרת ראויה לרגליה

       

      במעט מילים העברת לי כה הרבה מרוחך......מעוצמתך......

      כוכב

       

        22/9/08 20:37:


      קצר ומלא עוצמה.

      אהבתי.

      ברשותך אשוב לקרוא אצלך עוד.

        22/9/08 20:23:


      בואנה, מאן, אהבתי. חזק ביותר. מחיאות כפיים סוערות. כל הזמן אתה מתפלסף לנו כאן עם כלמיני דברי חוכמה כאלו מלובים בשנינות וקסם, שתופסים לך ת'מוח בצבת כזה חזק-חזק-חזק, ונותנים לו לחשוב על מה שכתבת מיום ראשון עד יום שבת, ועכשיו, מיסטר הלפרן היקר, עכשיו תפשת לי גם ת'לב שלי חזק-חזק-חזק. מאן, אתה חזק, אמרו לך את זה פעם?!


      יש לך עוד הרבה מה ללמוד יא נמרוד....סתאםםם (מתוך כלבים לא נובחים בירוק,,,,)

      דע שאין יותר שלם מלב שבור(רבי נחמן המנחם זיע"א)

      (לחץ על כרטיס הברכה)

        22/9/08 10:08:


      "אני הייתי הרוח, ושניהם הנרות שעמדו "
      אני,נשבתי!
      והדלקתי?

      לטובת האחר,
      לא בשליטתי.
      הכאב-בחירתי.
      אם אוהב?,
      מקבל בחירותיה,
      כי גם-היא.

        21/9/08 23:32:

      המממ....מעניין. כואב.

      *

      אורי

        21/9/08 22:42:

      אז אני בינתיים שותקת.
        21/9/08 22:02:

      גם אותי היא עזבה בשבת....

      אולי כי שכחתי

      להדליק אצלה נרות

       

      אז בוא נתחבק

        21/9/08 21:45:

       

       

      "הבנתי כי אני הייתי הרוח, ושניהם הנרות שעמדו בה ודלקו"

        

      נמרוד-

       

      זו פרשנות אחת.

      ארשה לעצמי לכתוב נוספת,

      גם אם לא ביקשת,

      (הרי הכתיבה שלנו בפוסטים הופכת לרשות הציבור-לא?)

       

      אתה הוא זה

      שהדליק את הנרות

      בזמן שידעת

      (במיינד או שרק בחושיך המחודדים)

      שמשהו מתרחש

      בליבה, 

      במקום אחר

       

      ועל אף הרוח,

       

      והצער,

       

      והכאב,

       

      האור שבך...

      לא כבה,

       

      גם אם דואב.

       

      (ואולי אני סתם איזה אשה שמאמינה בכוח העצום הטמון בבני אדם מעמיקים...)

       

        21/9/08 21:41:

      כוכב, בלי רבע ספק!
        21/9/08 19:37:


      הרומנטיקה כואבת.

       נעמה

        21/9/08 18:29:


      הרוח, והאור, הם לאין ערוך יותר מהנרות... הנרות הם רק כלים. תלוי מה יוצקים בהם... ואם שורה בהם אור עכור - עדיפה על פניהם הרוח:-) אל נא תיפול רוחך ...

      תחל שנה וברכותיה,

      טובה.

        21/9/08 17:30:
      עצוב. גם אצלי זה קרה, בלי הנרות.
        21/9/08 16:40:

      מרגש.
        21/9/08 16:24:

      נמרוד, נמרוד,

      איזה יופי אתה כותב ! מי זאת שהלכה ? אני חייבת לתפוס אותה לשיחה דחוף...

      :-)

      נטע

       

        21/9/08 14:11:


      מוכר לי מאוד..

      ותחשוב כמה כוח ועוצמה יש לרוח, שנותנת חמצן ואוויר ללהבה

        21/9/08 12:42:


      זה כתוב יפה וחד ומושך לטבוע בתוך זה.

      רק אני לא מצליחה להבין, איך זה שאתה היית הרוח והם הנרות שעמדו בה.

       

       

        21/9/08 12:04:

      משובח!!!
        21/9/08 10:05:

      אחרי כל אהבה באה מורת רוח ועצבות.

      .אל תהיה עצוב...
        21/9/08 09:01:

      ואולי היא היתה הרוח, ואתה הנרות?

      היא שבאה והלכה, שסחררה את חייך, שאולי אף גרמה להרס וכאב,

      ואתה הנרות, שלא נכבים, שלא מתפרקים ומתמוטטים מכל משב רוח, שממשיכים לבעור.

       נרות בחלון זה מצויין, זה חלון הראווה שלך לעולם, וכך כולם יראו את האש הבוערת.

      ומי יודע? אולי זה ימשוך רוחות נוספות? אולי רוח סתווית שתשבור את השרב הקיצי?

       

      בהצלחה,

      זוהר 

        21/9/08 08:22:


      עכשיו קח את הרוח הזאת, שים אותה מאחורי הגב שלך - ותן לה להעיף אותך למקום הכי טוב והכי רחוק שיש.

       

      ובכלל, נרות על המעקה - לא טוב. *

        21/9/08 08:04:

      אשמח להעניק לך קופסת נרות צבנעוניים לחג....
        21/9/08 02:39:

      זועף
      עצוב..

        21/9/08 02:06:


      כואב.

      כתוב מעולה

       

      אזלו לי הכוכבים

      קבל אחד דולק, ברוח

      פרופיל

      נמרוד הלפרן
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין

      מיטב הבלוג קלקלה

      פוסטים אחרונים בבלוג

      מיטב הבלוג קלקלה

      פוסטים אחרונים בבלוג