| כל בוקר, אבל אשכרה כל בוקר אני רואה אותו. השעון שלי מצלצל בשבע ועשרה. קפה + סיגריה. מצחצחת. מתלבשת. נועלת ויוצאת לרחוב. שיגרה. יוצאת מהבניין פונה שמאלה ושוב שמאלה. אחרי 20 מ' בערך אני רואה אותו. הוא ואמא שלו מחזיקים ידיים. בטח הם הולכים לגן. לא הייתי נותנת לו יותר מחמש. עוד לא ראיתי אותו מחייך. אולי בגלל שיש לו תחבושת על עין שמאל. בשנייה הראשונה שראיתי אותו נצבט לי הלב, חשבתי שקרה לו משהו נורא והוא התעוור בעין אחת. אבל מייד הרגעתי את עצמי והחלטתי שאולי זה משהו קטן כמו שעורה ועוד יום-יומיים יורידו לו את הפלסטר הזה. כל יום אני רואה אותו באותו רחוב, על אותה הבלטה. עדיין עם הפלסטר. נדמה לי שהוא כבר מזהה אותי. לעיתים רחוקות, אני רואה אותו כמה מטרים לפני הבלטה הקבועה שלנו. ואז אני יודעת. אני מאחרת לעבודה. |