כותרות TheMarker >
    ';

    טפט צהוב

    מפגש

    4 תגובות   יום ראשון, 21/9/08, 12:59


    טקסט שכתבה נוגה דוידסון לתערוכה בקיבוץ גלויות 45 " אמן מארח אמן"

    תערוכה זו מפגישה בין שתי אמניות שונות בתכלית - כרמלה וייס, המציגה סדרת ציורי שמן קטני ממדים הנושקים לסוריאליזם ונוגה דוידסון, המציגה סדרת תצלומים סמי - מופשטים, חמורים למראה. עבודותיה של וייס הן תוצאה של שילוב בין פרגמנטים של מציאות, זכרונות של מקומות וסיטואציות ושל דימויים אורגניים. כל אלה עוברים בתהליך העבודה מסע של גילוי והסתרה עד התקבעותם בגרסתה הסופית של היצירה. תהליך היצירה של וייס מתחיל בדימוי כלשהו, כאשר מרגע קיומו על הקנווס, הדימוי מקבל חיים משל עצמו והוא שמכתיב כביכול את העולם שנבנה סביבו. עולם משובש זה הוא בבחינת עולם קיים, הוא שאוב מן המציאות הקיימת אך נטווה בצורה כזו שהוא מתהווה לכדי עולם בפני עצמו, בעל הגיון פנימי וחוקיות אוטונומית הנפרדת מן העולם הממשי. לעומת וייס, השואבת כאמור מן המציאות על מנת לברוא עולם אוטונומי, יצירותיה של דוידסון עוסקות בפרשנות אסתטית לעולמנו שלנו ולהתבוננות בו דרך הפריזמה האסתטית. בסדרה זו נעשה שימוש בתצלומי לווין של איזורים ומדינות שונות ברחבי עולם- ניתן למצוא בעבודות קווי גבול, שדות חקלאים, בסיסי חיל האוויר והים, איזורים מאוכלסים ושוממים גם יחד. צילומים אלו נחתכים  (ניתן לומר כי הם מצונזרים) עד כדי הפשטה, פועלים כביכול על פי חוקיות של אסתטיקה גרידא. חוקיות אשר חושפת את מופרכותה בעצם קיומה- את ההתעלמות מהעובדה שמדובר בשטח, בטריטוריה מוגדרת- המוכלים עליה חוקים שונים בתכלית מאלה האסתטיים. התמונה החתוכה מדגישה את מה שאינו נמצא בתמונה ומבטאת בכך התבוננות סלקטיבית במציאות, התבוננות שמחפשת אחר יופי כבריחה מכיעורו של העולם. כך האסתטיות שבעבודות מייצגת מראה מהופכת לפוליטיות שבהן ומבטאת קו משווה בין פנטזיונריות לפיכחון ובין אופטימיות לפסימיות.   

    ההשואה בין שתי הסדרות יוצרת דיאלוג על אופני התבוננות. ניתן לראות בשתיהן כדגימה מן מציאות תוך ניתוקה מהקשרה המקורי עד ליצירת סוג של מוטציה. המציאות הופכת למעוותת, או שמא נחשפת כמעוותת מלכתחילה. אולם בעוד שאצל וייס ישנה הצפה של מגוון דימויים, אצל דוידסון נעשית פעולה מהופכת של צמצום וסלקטיביות קפדנית מבחינה ויזואלית וקונספטואלית כאחד. נקודה נוספת היא גודל העבודות, בשני המקרים על הצופה להתקרב אל העבודות בשביל לראות מה מתרחש בהן. האינטימיות הנוצרת בין הצופה ליצירה מעמידה שאלה מעניינת- אצל וייס בהקשר לפרטים הקטנים המתגלים ביצירה, המכניסים את הצופה לתוך עולמה, כאשר אצל דוידסון נוצר דיסונסס בין גודלן הפיסי של העבודות להיותן למעשה "תמונות נוף" בהקשרן האמנותי ושטחי ענק במציאות, מעצם היותן תמונות לווין.

     

    דרג את התוכן:

      תגובות (4)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        28/11/08 15:34:


      תודה דנה.

      עבודות אלה קטנות 20X15 . בדקתי את עניין הגודל וגיליתי שהקסם פג. אני כנראה זקוקה למרחב מוגבל בו ניתן לדחוס את המחשבות והחלומות. בשטח גדול, בעבודות שאינן קונקרטיות אני מאבדת את היכולת והריכוז שלי.

      קראתי את שכתבת אצלך וממש תודה.

        27/11/08 18:04:

      מעניינות מאוד העבודות, עד כמה הן קטנות?

      אוהבת מאוד מיניטאורות.

      והיצירות שלך עושות רושם שצריכות בד גדול, יש להן מרחב פנימי נהדר!

      הרבה בהצלחה*

        23/9/08 14:06:


      תודה.

      כאשר הזמנתי את נוגה להתארח אצלי בסטודיו לא ידעתי מה היא מתכוונת להציג. חשבנו להציג אחת ליי השנייה . אבל כשראינו את החיבור שנוצר בין העבודות הבנו שיש כאן ממש תערוכה עם נושא ולכן נכתב הנייר.

        23/9/08 08:46:

      כתבה מכובדת,

      יצירות מעניינות,

       

      אנטון

      תגובות אחרונות

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      כרמלה וייס
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין