כולם כותבים ומדברים על המשבר בעולם הפיננסי. בכל עיתוני סוף השבוע, בטלויזיה, ברדיו ובכל אתרי האינטרנט יש מליון כתבות וסקירות על המשבר, ניתוחי פרשנים, סיסמאות הרגעה, כותרות של פחד ועוד כל מיני הפתעות של העיתונאים. הבוקר נפתח המסחר בחגיגת עליות גדולה כאילו הכל כבר מאחורנו. המסחר במניות הופסק זמנית בגלל עליית שערי פתיחה מעל 5% ואגרות החוב, בהן המסחר ממשיך, מזנקות בשיעורים חדים שלא היו מביישים את התנודתיות האופיינית בשערי אופציות המעו"ף אפילו.

אישית אני לא אוהבת שינויים כל כך חדים, לא למטה ולא למעלה ובטח לא יום אחרי יום. אני גם חושבת שהתנודתיות בשוק המניות הרבה פחות מעניינת. ראינו משברים בשוק המניות וכמו שזה יורד, כך זה גם עולה, עוד חודש, עוד שנה אבל מדביק ומשלים. המשבר בשוק אגרות החוב הוא השונה והמסוכן יותר. כי הרי גברת כהן מחדרה כבר מזמן לא משקיעה במניות אבל היא בהחלט משקיעה באגרות חוב ממדד התל בונד, או בתעודות סל או קרנות נאמנות המשקיעות במדד התל בונד.

ובאמת, אגרות החוב השייכות למדד התל בונד 20, שירדו ביום חמישי בשיעור ממוצע של 6% מזנקות את כולו חזרה היום. אותן אגרות החוב של הקונצרנים הממונפים בענף הנדל"ן, שירדו חדות ביום חמישי, עולות בשערים הסטריים. פתאום הכל נשכח? או עבר והסתדר?

להמשך קיראו כאן