ועם רדת החשכה, כבר מרגישה את נשיפתו הקפואה של שר הסתיו צינה אחזה בפלומת צווארי עת חציתי השביל בדרכי אל בית אבא לא עוד לילות חוורים ודביקים של חודש אוגוסט והימים מתקצרים וחול מתערבב עם קודשו של החג הקרב ובא חגיגיותה של שנה שמתחילה והמורא הגדול של יום הכיפורים ועוד מעט אורה הגדול של השמש יכוסה בענן ויציץ אך ברגעים נדירים בקשת שלל צבעים ואפור של חורף יכסה את הכל. ואני אינני אישה של חורף אכן, יש בי אהבה לטיפות הגשם היוצרות מפלים של פנינים מבהיקות וקרות אך אין כמו אפרוריותו של בוקר כדי להעכיר את שמחת יומי וקדרות השמים, המתערבבים עם שצפו וקצפו של הים הסוער עד כי לא ניתן להפריד והחורף הזה, הקרוב מתמיד, אינו צופן עבורי חלומות של פוך חם ואח בוערת וחיבוק אוהב של מי שמבקש להטיב את אבריי הקפואים החורף הזה, עצוב יהיה מקודמיו החורף הזה מקרב מדי יום בשורה אילמת בשורה של סוף בשורה של חיים אחרים החורף הזה ימתין לאביב של חייו יותר מאיי פעם לו רק יכולתי משאלה אחת ויחידה לבקש הייתי מבקשת כי החורף הזה, ישטוף את כולי הייתי מבקשת כי לא יתמהמה הייתי מבקשת שיביא עמו רעננות של פריחה וריחות של מטע הדרים הייתי מבקשת שיחלוף, הכי מהר שרק אפשר ....
|