וכבר היה כל כך ברור, מה איפה ולאן, ומי זוכר למה ואיך.
נעים לכתוב, שוב, בעפרון פשוט, עם מחק מתפורר בקצה, למקרה ש שוב, הפזיזות שלי תתעמת עם הרצון כבר להגיד איזה משהו מתוך ערמת המחשבות שמתרוצצות לי על איילון צפון או דרום, ולהן המסוק של חברת פלאפון הפסיק לספק דיווחי תנועה.
ופתאום הכתב שלי נראה כל כך יפה על הנייר הלבן, והתוכן שוב, כל כך לא עקרוני, מה שמחזק לי את ההבנה שכוסיות לא באמת צריכות ללכת ללמוד באונברסיטה.
וכל כישלון הוא טפיחה על השכם של האגו הפגוע שלי.
וכמה פעמים עוד אעבור, שוב, ברחוב ורק אתפלל שמישהו כבר ישים לב, ויציל אותי.
איך אף אחד לא רואה, שכבר כמה מאות שנים, ששום דבר לא קורה ושכל-כך, כל כך לבד פה.
|
תגובות (11)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
כוחו של הפרדוקס....
הוא הרי צריך לראות מראש את מה שאת עצמך עוד לא יודעת.
את בחורה חושבת, מצרך נדיר גם בין כותלי האקדמיה.
בתוך כל המעגל הדינאמי הזה, חשובה רק אמת אחת. הבסיס. הפשטות (צעד אחד מעבר לחכמה).
יפה מאוד!
כל טוב,
שטות.
אבל תיזהרי ממדי הרוח. שם יש מעט כאלה והם הומואים או מתוסבכים יותר מכל מי שהם מעריצים ולו רק בגלל הנסיון לברוא לעצמם זין תודעתי גדול יותר
טוב לי אמרת שם למעלה.
ואז, אחרי שקראתי את הכל הבנתי שטוב לך. לבד.
וחשבתי לעצמי..
אולי מישהוא יקים אוניברסיטה לכוסיות...מממ... נשמע רעיון מעניין.
מי שמתקבלת תקבל את התואר הנשגב - כוסית !!!
ומדוע נדמה לי שאת לא צריכה לגשת לבחינות קבלה?
קבלי כוכב מהוליווד *
אהבתי.
ממצה.ואע"פ כן, כדאי ללכת לאוניברסיטה (יש שם בנים).
הילה היקרה
הבדידות לא נראתה כל כך כואבת כפי שהיטבת לתאר כאן , אני מאמין שיום אחד מישהו יראה את זה .
אני מתאר שהעיניים יכולות לספר את מה שהלב שופך כאן על הדף עם העיפרון והמחק המתפורר ,
על ההתפוררות הרגשית הזו , הכתיבה נוגעת ומעוררת היזדהות , בשפה ישירה על גבול של ווידוי ,
הצלחת לתאר על פני הרקע של המציאות היום יומית את הבדידות של האדם , ואת הצורך לקבל
חיזוקים מתוך דף חסר מענה , את תראי , יום אחד מישהו יראה .
חיבור יפייפה ,
שלך,
אורן.
התגעגעתי