"כיון שאנשים מכל מיני סוגים מעלים בדיוק את אותה שאלה, אני נוטה להניח שדווקא פעולה זו מצטיירת כחוכמה, משום מה יותר מכל פעולה אחרת. הרוב טוענים שהכלב פשוט רואה שבני האדם לוחצים על ידית הדלת, ולומד לעשות זאת בעצמו. אני כבר הכרתי אדם שטען שכלבו כה חכם עד שלמד לפתוח דלת, אף שהוא (האדון) מקפיד להסתיר את פעולתו מהכלב על ידי הצבת גופו ביניהם, בכל פעם שהוא פותח דלת. האיש משוכנע שכלבו התבונן בידית, בחן אותה היטב, ופשוט הבין איך היא עובדת. "עובדה שהוא פותח" אמר לי. אכן כלבים עשויים לפתוח דלתות. מנגד, ישנם אחרים שלא פתחו דלת בחייהם. שאלתי היא מה ניתן ללמוד על אלה שפותחים דלת ומה ניתן ללמוד על אלה שלא. האם פותחי הדלתות חכמים יותר, אולי מוכשרים יותר למקצועות טכנולוגיים? אולי הכי מתאים להם זה מהנדס או משהו כזה? האם אלה שרק בוכים מול דלת סגורה הם חסרי מוטיבציה, בעיות קשב וריכוז, אולי שכל מאוד קטן? לדעתי, כדי שכלב יפתח דלת הוא כלל אינו זקוק לחוכמה. הוא זקוק לגובה מינימאלי, גוף שאינו שמן מדי, פעלתנות כללית, הזדמנות מתאימה ובעיקר, טיפ טיפה מזל. למען הסדר הטוב, בוא נתחיל מההתחלה. כאשר כלב מוצא עצמו לבדו בחדר סגור, הוא, בכל מקרה חש מצוקה. מצוקתו זו מובילה אותו אל המקום שבו הוא זוכר את הקיר נפתח. כשהוא מוצא עצמו אל מול הדלת הסגורה, הוא מתמקד בסדק שדרכו נכנס לחדר. הרפלקס אשר מתעורר בכלב לנוכח הדלת הסגורה הוא "רפלקס השריטה". הכלב נדחף לשרוט את הדלת באזור הסדק שבו היא נפתחת. המדובר, ככל הנראה, בתנועת רפלקס המשמשת את כלבי הבר למעבר בתוך סבך. היש מישהו מאיתנו מגדלי הכלבים שדלתות ביתו אינן שרוטות בגובה הכלב... בצד הנכון, כמובן? לא. אין. אם הכלב אינו שמן, הוא עשוי למצוא עצמו באחד הימים, לגמרי במקרה, שורט את הדלת כשהוא זקוף על רגליו האחוריות. הוא שורט ושורט... אין לו שום פיתרון נוסף. שריטותיהם של הזקופים על רגליהם האחוריות עשויות להביאם, לגמרי במקרה, אל אזור ידית הדלת... שריטה מסוימת עשויה לחולל אירוע שהוא בבחינת נס עבור בני אדם רבים... הכלב פתח דלת! הנקודה שאותה חשוב להבין היא שהכלב אינו יודע הרבה, כך גם לאחר שפתח דלת בעצמו. אם, לדוגמה, נשיבו אל החדר הסגור, כלל אין זה וודאי שיצליח לשחזר את תנועתו המקרית. לאחר מקרה אחד, אין הוא מסוגל לבודד את התנועה המדויקת מכל שאר התנועות. גם המקרה השני שבו תפתח דלת יהיה מקרי. כאשר נסגור את הכלב מאחורי דלת בפעם השלישית, אפשר שהזמן שיחלוף עד שיפתח את הדלת יתקצר במידת מה. התקצרות משך הזמן עד שהדלת תפתח תהיה משמעותית הרבה יותר בפעם הרביעית, החמישית והשישית. משך הזמן ילך ויתקצר. מדובר בתהליך למידה חייתי. שמו של התהליך הוא "למידה אופרנטית"- על שום אופרציית התנועות אותן על החיה לזכור. אם היה האמור במישהו שמבין, היה צפוי שחידת הדלת תיפתר כבר לאחר התנסות אחת. לחץ, והבין. אולם כלבים אינם מבינים מאומה. כל יכולתם היא בידוד תנועות וזכירתן. בלמידה האופרנטית יש לכלול את כל ההתנהגויות הנלמדות אשר נטמעו בהתנהגות בדרך של תגמול. כאשר כלב פותח דלת, אומנם איש לא נותן לו עוגיה ואיש לא אומר לו שהוא כלב טוב. התגמול בהתנהגות זו הוא הדלת הנפתחת. אם תביט בכלב בעת שהוא פותח דלת, תוכל גם להעריך עד כמה הוא מנוסה בפעולה זו. ישנם אחדים שיפרפרו בשתי ידיהם, פחות או יותר באזור הידית. אלה הפותחים החדשים. ישנם אחרים שיזדקפו בנחת, ישלחו יד בודדת אל הידית וילחצוה באופן מושלם כלפי מטה. אלה הוותיקים. כדי "לדעת" לפתוח דלתות יש צורך בעיקר בניסיון. הכל מקריות. מאומה לא מעבר לכך. |