אני לא יודעת איך זה אצל אחרים, אבל לי תמיד היו (וכנראה שתמיד יהיו) חרדות לגבי הכתיבה שלי.
לקח לי לא מעט זמן להתאפס ולהבין שזה מה שאני רוצה לעשות בתור דרך חיים ולא בתור הובי. ולקח לי יותר זמן להיות מסוגלת לומר לעצמי שאני מספיק טובה בשביל להפוך את השאיפה הכמוסה הזו למציאות.
כשגדלים בחדרה, השאיפות לצאת ולעשות משהו עם עצמך הן עצומות. רק עצם המחשבה על להתקע בעיר קטנה ונטולת אופציות מספיקה בכדי לדחוף אותך בכל כוח שאתה מוצא בתוכך אל מחוץ למעגל הזה.
אני אוהבת מילים. לגעת בהן, לשחק איתן. לפלפל, להמליח ולתבלן אותן. אך יותר מכך שאני אוהבת אותן, הן אוהבות אותי. אוהבות כל כך שהן לא מאפשרות לי להיפרד מהן, גם לא אם למטרות נעלות כגון תשלום שכר הדירה, חשבונות ושאר ירקות.
בכל מקום עבודה אליו הגעתי בו תעסוקתי לא הייתה קשורה לכתיבה, ולא איפשרה לי להתעסק ביצירה ובטקסטים, ראו את שובל העשן שלי אחרי ימים ספורים בלבד. לפיתת החנק של המילים הללו לא מרפה. ובקרוב גם בעלת הבית והמינוס בבנק לא ירפו. ולא. אין לי שום כוונה לחזור לגור עם ההורים בחדרה. אני מקווה.
ישבתי על המרפסת עם רבקה באחד הערבים לפני כשבוע. עם במבה אדומה וסיגריה ביד דיברנו על האמנות שלנו. "האמנות שלנו". הסתכלתי עליה, כל כך בטוחה בעצמה ובכשרון שלה. כל כך שלווה לגביו. ואני? כל עורך שאי פעם זרק לי מילה עקומה הרעיד את יסודות הבטחון שלי עד כדי סכנת קריסה.
היום קיבלתי טלפון מאחת העורכות שלי בנענע: "הכתבה יצאה מדהימה". נראה לי שאולי, באיטיות ובמתינות, אני מתחילה להאמין בזה גם בעצמי.
|
רפאל7
בתגובה על
שי שמש שי
בתגובה על איך הכניסו אותי למיטה וגרמו לי להרגיש כמו זבל
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
את בהחלט במקצוע הנכון. לא יודע אם מבחינת השכר אבל בטח מבחינת הכישרון.אגב לולא היית מזכירה טבעת נישואין (שמעולם , אגב לא ענדתי) הייתי בטוח שהגברים שראית בבטי פורד , מקום שאני מאד אוהב כבר הרבה שנים, הם אני והחבורה שלי. חולצות של ראלך לורן דווקה יש ...
ואם יורשה לי לעשות למען הרייטינג.. מזמין אותך להצטרף לקהילית החיים הטובים, כאן בקפה. תוכלי לתת דרור לכישרונך וגם להעשיר אותנו בידע שלך בתחום וזאת רק למען הכייף ושלא על מנת לקבל שכר. פרו בונו...
את מקסימה. את כותבת נהדר.
נא להשתין בקשת על הטוקבקיסטים המעצבנים.
כמוני כמוך
הפחד שעוטף אותך כשזה מגיע לחלום, החוסר בטחון.
אני מתנחמת בעובדה שככה אני מרגישה רק כי זה כ"כ חשוב לי.
אני מקווה שהשלווה מגיעה עם הדרך הנסללת- מאחלת לך ולי :)
יופי של כתבות! קצת סליזיות לטעמי אבל בהחלט עושות מצויין את העבודה !
"תביאו מישהיא שיודעת לכתוב ,לא פוסטמה"...חחחחחחחחח
אל תקחי ללב, אם עצבנת אותו סימן שעשית משו נכון...
קטונתי....
אין מדובר ביצירות ספרותיות במונחים דוסטויבקיים. אני בכל זאת כתבת אופנה ולייף סטייל :)
אבל אני יותר מאשמח לחלוק עם חבריי לקפה שעדיין לא נחשפו אליו, את הטור שלי בעכבר אונליין. ואם כבר מדברים ערעור הבטחון שלי. הטוקבקיסטים שם, שמאשימים אותי בחרמנות יתר, בכיעור וחוסר אטרקטיביות ובכשרון המשול לשלולית רפש- לא ממש עוזרים.
קראו ותהנו
http://www.mouse.co.il/night_articles_item.aspx?BoneId=762&NSid=209&ObjId=12824
http://www.mouse.co.il/CM.night_articles_item,762,209,12673,.aspx
http://www.mouse.co.il/CM.night_articles_item,762,209,12350,.aspx
כיף לשמוע על הצלחה קטנה שלך. (תני לנו לינק שנוכל לקרוא במה מדובר)
אם הכשרון שלך אני בטוח שעוד יהיו הרבה כאלה בהמשך.
בסוך את עוד תתרגלי לזה ותתחילי להאמין בעצמך.
ליזט, ממרומי שנותיי ונסיוני אני יכול לספר לך שעיתונאי הכתיבה למיניהם נידונים בארץ לשנות סבל רבות, עד שהם זוכים לראות שכר לעמלם, וגם אז, זה בד"כ רק מספיק לשרוד.
חשבתי את זה על בשרי. "הכתיבה בליבי", וזה קצת מוזר להתפרנס ממנה בפעם הראשונה כמו שצריך, וזה דווקא אחרי שעזבתי את העיתונות.
אחרי כל זה - נחמד לגלות רוח צעירה-אופטימית וכישרון כתיבה כמו שלך
.- אני קופץ לבקר בנענע...מזמן לא הייתי שם
כתבת יפה.
את יודעת מה הבעיה הגדולה בלהתפרנס מכתיבה? שקשה מאוד מאוד לכתוב בזמנך הפרטי ולעצמך.
זה קרה לי כשהייתי עורך במדור ספורט. בתור אוהד ספורט מושבע, פתאום, כשההובי הכי גדול שלי הפך להיות גם הפרנסה שלי - הדבר האחרון שהייתי רוצה לעשות כשהייתי בא הביתה זה לצפות בספורט.
מבינה כל כך את האהבה האדירה שלך למילה.
גם אני מכורה בכל נימי ונשמתי.
בהצלחה!
איזה כיף לקבל כאלה מחמאות.
זריקת מרץ כ"כ חיונית ומשמחת.
בהצלחות.