| אקרא בטיפות המים הזולגות על גופך באדי החום הניקווים על המראה בשלוליות המים על האריחים בדמעות הבוקעות מעינייך....
סבלך החורט במוחי חריצים אין אונך הקורע בעורי קרעים כאבך המנקב בליבי נקבים....
אי מתי תפתחי החלון לאויר לקרר, לאוורר לבשם את עמקי נשמתך, את ציפור נפשך
אז חיוך יבקע ויפציע מתוך תוכך אל עולם יבקיע אור גדול, חום ושמחה יאירו אותך צועניה יפה.... |