"שמח שהרהרת בכך שוב." כתב לה. "אני מקווה לא להתחרט על זה." כתבה בתגובה. "לא תתחרטי" הבטיח לה. "חשבתי על דרך שבה תוכל לפצות אותי על ההברזה" כתבה והפתיעה אותו. "באמת?" התפלא. "על מה חשבת?" שאל בסקרנות. "אולי תשלח לי תמונה שלך לאי מייל?" היא לחצה על אינטר וחיכתה לתגובה. תשובתו הגיעה בשניה: "אני מצטער, אבל אין לי תמונות של עצמי במחשב." כתב. רעות בהתה במסך. על אף חביבותו, "תומר" לא הפסיק לאכזב אותה. "אפשר לשאול אותך שאלה אישית?" כתב לה והעיר אותה מחלומה בהקיץ. "אתה תמיד יכול לשאול, אבל לא מבטיחה שאענה..." ענתה לו בהתחכמות. "אוקיי, אז אשאל. הכי הרבה לא תעני." כתב לה. "shoot” " כתבה לו. "מה היית עושה, אילו אייל עכשיו היה מופיע מתחת לחלונך, שר לך סרנדה ומבקש ממך לחזור אליו?" רעות פערה את עיניה. השאלה הכתה בה כאגרוף בבטן. "למה אתה שואל?" כתבה בניסיון למשוך זמן. "אני שואל בגלל שאני חושב לעשות את זה לתוער..." אמר לה. היא החלה לחשוב ברצינות על שאלתו. בעצמה לא ידעה מה הייתה עושה אילו אייל היה מפתיע אותה כך ועומד מתחת לחלונה... ככל שחשבה, כך געגועיה לאייל החלו להציף אותה שוב. היא נזכרה כיצד היה מנשק אותה. אייל היה מנשק מעולה. נשיקותיו היו איטיות וארוכות. בכל מפגש של שפתותיהם יחד, עפו ניצוצות בחדר. הוא היה מפשק בעזרת לשונו את שפתיה בעדינות, נותן ללשונו לתור ולחפש את לשונה. כשנפגשו, היו כמו במין מחול מטורף. תאווה עצומה אליו תקפה אותה. הטלפון צלצל. רעות ענתה: "הלו?" "רעות?" שמעה את קולו וצמרמורות צמרמורות הכו בגופה כגלים בים. פתאום היה לה חם. "אייל... בדיוק... בדיוק חשבתי עליך..." אמרה בכנות. "באמת? אני שמח לשמוע. כי אני לא יכול להפסיק לחשוב עליך בימים האחרונים." בעודו מדבר, רעות שמה לב למבול סמני השאלה שהתנוסס על מסכה. "את איתי?" שאל אותה. השתיקה שלה הבהילה אותו. "כן.. כן. אני כאן. מקשיבה. אני לא מצליחה להבין למה אתה נזכר עכשיו... עברו חודשים מאז שמעתי ממך..." אמרה לו. "תראי... נפרדת ממני בלי לומר למה... הבהרת לי טוב מאד שאת לא מעוניינת לשמוע ממני... מה אגיד לך.. פחדתי..." הודה. "ומה קרה פתאום?" שאלה. "התקשרת... אז חשבתי..." הקו התנתק לפתע. באופן מוזר, גם "תומר" נעלם פתאום... רעות התיישבה מול המחשב. היה לה פרויקט נוסף לסיים. אך לא היה לה כל חשק לכך. היא תהתה מה קורה עם "תומר". כבר שבוע שלא נכנס לצ`אט ולא שלח לה מיילים. כלום. כאילו בלעה אותו האדמה. זה נתן לה הרבה זמן פנוי. זמן פנוי שגרם לה לתהות על קנקנו לעומק. כמה מסתורי הצטייר בעיניה. היא הבינה שלמרות שהיא משוחחת איתו כבר כמעט חצי שנה, אינה יודעת עליו יותר מדיי. היא לא יודעת איך הוא נראה, איך הוא נשמע, וגם אינה יודעת את שמו. הוא גם לא ביקש להיפגש איתה שוב. כאילו משהו גרם לו להתחרט. תחושותיה היו מבולבלות. לעיתים מצאה עצמה מערבבת בין מחשבותיה על אייל, לבין הרהוריה לגבי "תומר". במקום להתרכז בפרוייקט, מצאה עצמה חושבת על "תומר". בדמיונה ניסתה לנחש כיצד הוא נראה. איך קולו נשמע, איך הוא שר סרנדה... לה. כשהבינה שהיא מתחילה לפתח אליו רגשות, ניסתה להתאפס ולהתרכז בפרויקט. איפשהו, פחדה לאבד את אהבתה לאייל. בכל זאת, חמש שנים הייתה איתו. איך אפשר לוותר על זה? היא ידעה שהיא במצב מסובך. מצד אחד עוד יש בה רגשות לאייל. מצד שני, "תומר" הוירטואלי החל לעורר בה דברים. דברים שלא חשה מעולם.... אבל הוא מאוהב בתוער עד כלות נשמתו... היא הרגישה כל כך מבולבלת, שהחלה להתחרט שנכנסה בכלל לכל העניין הוירטואלי הזה. היה לה ברור, שהיא חייבת לשתף את "תומר" במה שהיא חשה כלפיו ובכלל בהתלבטויותיה. כנות הייתה מילת מפתח ביניהם, ואין סיכוי שתסתיר ממנו דבר כזה. היא חייבת לו לפחות את זה. אייל היה בעבודה כשקיבל טלפון מאחיו. "היי אח שלי. מה קורה איתך?" שאל דניאל. "אתה לא מבין כמה סיבכת אותי. לא משנה כמה אני מנסה, אני פשוט לא מצליח..." התאונן בפניו אייל. "מה אגיד לך אחי, אני לא מבין מה הקטע שלך. כבר חצי שנה שאתה מנסה להחזיר אליך בחורה שכבר מזמן לא בקטע שלך". אמר דניאל. "זהו, שאני חושב שזה לא כמו שאתה אומר. לדעתי רעות עדיין אוהבת אותי, והיא מתחילה לגלות את האהבה שלה אליי מחדש." הטיח בו אייל. "חוץ מזה, אם לא היית כזה רודף שמלות, כל זה לא היה קורה." אמר אייל. "אתה ביקשת שלא אלך לדבר איתה... מה לעשות, אתה לא אוהב שעוזרים לך. הכל בדרך שלך. ראינו כמה רחוק הגעת בניסיון להחזיר אותה אליך." החזיר לו דניאל. "טוב, טוב. למה בכלל התקשרת?" שאל אייל. "תראה, אתה אחי, אני חושב שמגיע לך לדעת שאני מתחתן. לא?" אמר דניאל והפתיע את אייל. "אתה צוחק עליי נכון?" אמר אייל וניכר שממש הופתע. "לא אחי, אני ממש לא צוחק. נכון שבחיים לא חשבתי שאתחתן, אבל אני אומר לך, אני פשוט מאוהב בבחורה הזו כמו שבחיים שלי לא הייתי מאוהב באף בחורה..." אמר דניאל נרגש. "טוב, אולי כי מעולם לא היית מאוהב." אמר אייל. "פשוט לא ייאמן שאתה מתחתן." אמר אייל "כן. גם אני עדיין לא מאמין." אמר דניאל. "אבל אם תצטרך בכל זאת עזרה עם רעות, פשוט תגיד." אמר דניאל. "תודה, אבל לא תודה." אמר אייל. "עם "עזרה" כמו שלך, אני מעדיף להסתדר לבד." אמר אייל. "טוב, שלא תגיד שלא ניסיתי." אמר דניאל. "ביי דניאל." אמר אייל. "ביי." אמר דניאל. המשך יבוא...... © כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ליונית ס |