שוב אותו הטעם,

אותו הרגש בליבך,

רק נפשך מסרבת להשלים.

לא אותו הפה,

לא אותו הלב,

רק המהות בו,

מתנגנת כמו שיר.

ואתה נשען לאחור,

מתערסל בזכרונות,

חלקם אוהבים,

אחרים כואבים,

פעם מלטפים,

ופעם צובטים.

זאת לא אותה אחת,

לא אותה ההוויה,

גם המהות בה,

גם היא שונה.

ושוב, אתה מהרהר,

בדברים החוזרים על עצמם,

האם זה אתה משוכפל,

אתה שוב אותו הדבר?

ואתה סופק עפעפיך,

ושום דמעה לא בורחת,

אף אחת לא יוצאת,

להן טוב מתחת,

מעטה הרגש שלך,

להן כשמיכה מנחמת,

מעטה הרגש שלך,

סוגר עליך כעניבת חנק,

ושוב הספקות,

ושוב הירהורים,

ההוויה ואתה,

חברים או אויבים?????