על מהות הפחד

נלחשו מילים בעפר הבוקר החדש

סדרי תבניות למגע האור

ארוגות תחוחות באדמת העמק.

משאית עמוסה מריצות אפורות

הפליגה דרך עיניי השחר

אל תוך זמן החלום הרחב

שעוני הערה צלצלו באוזניי.

אנשים מאבדים קיומם

אל תוך קירות של חוסר אהבה

הארכיטקטורה הזו נוראה מכול

בטני מתהפכת בחנק.

על היופי דובר בין הקירות הסדוקים

מבעד לחרכי הרגש הקמלים

האור הזה נושב צורה בעולם

על פני מסכי תכלת נרחבים.