המציף אותנו מיד עם היוולדנו הוא חמלה ואהבה. אנו ממש יונקים זאת עם חלב אמנו. הוא נזכר באימו, ומספר כי היא כנראה האדם האוהב והמסור ביותר שהוא פגש מעולם. אלא שככל שאנו מתבגרים, הרצונות והדעות שלנו עולים בעוצמתם ודוחקים את האהבה הצידה. גדולתו של הדלאי לאמה היא יכולתו לחוש אהבה והבנה חסרי דרישות. בהרצאה הוא סיפר על נזיר מקורב אליו שהיה כלוא במשך שנים ארוכות בכלא הסיני. אחרי שהשתחרר הוא נפגש עם הדלאי לאמה וסיפר לו, כי במהלך מאסרו הוא חשש לאבד את אהבתו הבלתי מותנית לבני העם הסיני. קשה להאמין שיש עוד אנשים בעולם שאפילו בתי הכלא הסינים הידועים לשמצה באכזריותם, רק מסכנים את אהבתם של האסורים, ולא גורמים להם לשנאה וטירוף. דברים אלו נשמעים נאיביים מאוד למי שחי במדינה כמו שלנו, המורגלת באלימות בלתי פוסקת ובשינאה יוקדת, אך אצל הדלאי לאמה השינאה אינה קיימת כלל, גם לא נראה כאילו הוא מסוגל לכעוס על מישהו. הוא טוען כי אלימות רק מביאה לאלימות נוספת ולמעשה אינה פותרת דבר. בנושא הפתרון של הסכסוך הישראלי פלסטינאי הוא מסביר כי לא ניתן ליצור מצב של פתרון אלים לבעייה, אלא חייבים ליצור הדברות אמיתית וכנה, שבמהלכה, כל צד מבין ומכבד את הצד האחר. פתרון אמיתי חייב להגיע מתוך פשרה והבנה שכל בני האדם שווים. כל פתרון אחר רק יחריף את הבעייה וכל אלימות רק תוביל לאלימות נוספת. |