"נו היא שאלה אותי , איך זה נראה עלי?" "לא טוב", שיקרתי, אני חושבת שהחליפה הירוקה עדיפה". "את בטוחה"? "כן, כן" המשכתי בלהט, למרות שהיא נראתה בה כמו צפרדע הרגשתי, שפשוט אין מצב שאני נותנת לה לצאת מהבית כשהיא נראית הרבה יותר טוב ממני.
"איך הוא?" שאלה על הבחור החתיך שעשה לה עיניים מהבר. "חמוד", עניתי למרות שהייתי "עושה אותו" עם המון תאווה. "רק חמוד?", שאלה מאוכזבת לאללה... "לא הטעם שלי" , שוב שיקרתי במצח נחושה . ובכל פעם שנאלצתי לשקר בשל הקנאה שחלחלה בי, נלחמתי בעצמי והשתדלתי לשמוח בכל פעם שקורה לחברה שלי משהו טוב, אם זה בחור חדש, עבודה או סתם בגד יפה .
אז , זה היה למה היא כן ואני לא?!
בד"כ אני מחשיבה עצמי כבן אדם טוב, כחברה מפרגנת אבל מה לעשות שגם אני "מזייפת" לפעמים?
היום התהפכו היוצרות... זו שחשבתי שתהיה על כס המלכות, תנפנף במניפה ותשב רגל על רגל , עם מינימום בראד פיט לצידה......., אחרי אינספור מערכות יחסים שנכשלו, אישיות שהיתה מנצחת ומראה מליון דולר , נשואה כבר שנים, ורחוקה מלהיות מאושרת.
ואני... יש לי את חלקת האלוהים הקטנה שלי, בן זוג מדהים , 2 בניי יקיריי, אהוביי.
אני בוחרת את חבריי וחברותיי בקפידה, לא משקרת שקרים קטנים והקנאה כבר לא צורבת כמו אז... בעצם היא לא כאן בכלל! היא היתה בכלל? אולי זה האופי שהיה לי אז ... והיום זה אופי חדש, אחר, שונה שהתהווה עם הגיל והבשלות ?
אז, איך קורה שקנאה זה אופי והיא נעלמת ביום בהיר כאילו לא היתה כלל?
שנה חדשה...........
תובנות חדשות?
מוזר............ |