כותרות TheMarker >
    cafe is going down
    ';

    הילדה הבועטת שבתוכי

    שחקנית, נהגת

    7 תגובות   יום שלישי, 23/9/08, 16:08

    ועכשיו שקט. כמה מוזר . אחרי שבוע מטורף, באמת מטורף. לא הייתי בטוחה שאעבור אותו בכלל. היי, עברתי. והרי זה טבעי, הזמן לא עומד במקום רק כי איני מרגישה מוכנה לו. כי לא התכוננתי מספיק. כי אני במתח לקראתו. הזמן פשוט עובר, ולא נותר לי אלא לעבור אתו. עכשיו אני יכולה לשבת בשקט בבית הקפה עם הלפ טופ -יד שניה הכבד מדי לבחורה כל כך קטנה- שלי. לשבת ופשוט לכתוב על זה. ולא להתבייש בפני עצמי מלהיות גאה. כן, אני גאה. עברתי את השבוע המפחיד הזה ועשיתי את טוב, עשיתי את מצויין. מ צו יי ן. אוח זה טוב להחמיא לעצמי סוף סוף. למעשה יכול להיות שבכלל לא הייתי כל כך מצויינת ואולי בכלל עשיתי את זה בקושי. אבל הרי כל כך קל לי לרדת על עצמי תמיד, לבקר את עצמי. לשפוט. מ... לשפוט. בזה אני באמת מצויינת , להוריד את עצמי לריצפה לפני שחלילה אחרים יעשו זאת. אני מצויינת בלעשות את העבודה הזו במקומם. אבל לא היום. לא הפעם. הפעם אני יושבת לי בבית הקפה וכותבת תשבוחות לעצמי. איזה שינוי מרענן. כמה נעים להשתנות. רבים לא יעזו להשתנות בגיל 33 וישארו לנצח בתבנית השחיקה. הניוון המוכר. הניוון הממכר.

    ואני, בצעדיי הקטנים קטנים, כל הזמן מתקדמת ומתפתחת.נכון, זה קורה לאט מאוד. כמעט בלתי נראה, אבל זה קורה, זה באמת קורה. אני יוצאת בשמחה (ולא בלי פחדים) מאיזורי הנוחות שלי, ומאתגרת את עצמי, בלי לדעת מה יהיה , בלי שום נסיון לתאר את העתיד, עם חלומות מופלאים, ועם החלטה שיש בי אמונה שלמה בעצמי להגשימם, בדרך הנמלה העקשת שבי. אז הוצאתי רשיון נהיגה, ואני אשכרה נהנית לנהוג. מי היה מאמין, בטח לא אני.

    ושיחקתי בסדרה אוסטרלית נוצרית הזויה, עם כמות עצומה של טקסטים באנגלית, שרחוקה מלהיות שפתי ,ועשיתי את זה בגדול, ואפילו נהניתי מכל רגע, בעיקר מהאוסטרלים ההפוכים כל כך מאתנו הישראלים. איפה תמצאו בישראל הפקה שבה השחקן הוא האלוהים? לא הבמאי, לא המפיק, לא. השחקן. הם אפילו החזיקו מעלי כל הזמן מטריה שתגן עלי מהשמש הישראלית וסרבו כשהצעתי להחזיק אותה בעצמי, שהרי כל שאני צריכה לעשות זה לקבל תנאים מתאימים לריכוז...

    והאתגר הקשה מכולם, אני שרגילה לשחק תמיד מתוך דגש על העיניים שלי ושפת הגוף, מצאתי את עצמי בהצגה שמתקיימת כולה בחושך מוחלט ,רק מקרופון. מקום כל כך לא נוח ולא טבעי לי. זה היה תהליך קשה , כמעט ונסוגתי. אבל הלכתי עם זה ועשיתי את. ועשיתי את זה טוב. מעניין שאחרי נסיון של כתשע שנים , דווקא ההצגה הקטנה הזו בחשכה המוחלטת גרמה לי

    לאמר לעצמי בבטחון: אני שחקנית. פתאום כשכל הכלים הנוחים לי לא היו לצדי: העיניים, הגוף, החינניות, הקומיות, דווקא אז ראיתי באופן ברור,אולי לראשונה, שאני לא משקרת. שלא יצא לי בבפוקס משהו טוב. אלא פשוט, ומביך לי לאמר: יש לי (צחקוק של מבוכה) כשרון. וואו , אמרתי את זה. כתבתי את זה. עכשיו מהר ללחוץ על "שלח" לפני שאתחרט

    דרג את התוכן:

      תגובות (7)

      נא להתחבר כדי להגיב

      התחברות או הרשמה   

      סדר התגובות :
      ארעה שגיאה בזמן פרסום תגובתך. אנא בדקו את חיבור האינטרנט, או נסו לפרסם את התגובה בזמן מאוחר יותר. אם הבעיה נמשכת, נא צרו קשר עם מנהל באתר.
      /null/cdate#

      /null/text_64k_1#

      RSS
        26/9/08 09:56:

      צטט: מחכה לגלעד שליט 2008-09-26 00:38:37

      צטט: נאוה נדה 2008-09-25 20:53:29

      אי שם בסוף שנות ה-80 הוזמנתי להצגה בכיכובך, ובשתיים מתוך השורות בקהל ישבה קבוצת חירשים.  בהצגה היו לא מעט קטעים מוסיקאליים (כן, כן, למרות כל הזמן שחלף אני עדיין זוכרת...), ומדי פעם עקבתי אחרי הריכוז שלהם (מה שלא הוריד במיליגרם אחד את זה שלי!), והם היו מרותקים.

      כבר אז עשית הצגה בחושך, רק שלא ידעת...

       

      וואו , אין לי מושג על מה את מדברת. אה, אולי על ההצגה על השואה! טוב, זה היה ממש מזמן.

       

       

      בדיוק על ההצגה הזאת!

        26/9/08 00:39:

      צטט: יוסי 23 מחודש 2008-09-25 23:32:07


      הגישה שלך מדהימה

      ואני בטוח שהיא תוביל להצלחה

      שנה טובה

      יוסי

       

      אמן ואמן, גם לך!

        26/9/08 00:38:

      צטט: נאוה נדה 2008-09-25 20:53:29

      אי שם בסוף שנות ה-80 הוזמנתי להצגה בכיכובך, ובשתיים מתוך השורות בקהל ישבה קבוצת חירשים.  בהצגה היו לא מעט קטעים מוסיקאליים (כן, כן, למרות כל הזמן שחלף אני עדיין זוכרת...), ומדי פעם עקבתי אחרי הריכוז שלהם (מה שלא הוריד במיליגרם אחד את זה שלי!), והם היו מרותקים.

      כבר אז עשית הצגה בחושך, רק שלא ידעת...

       

      וואו , אין לי מושג על מה את מדברת. אה, אולי על ההצגה על השואה! טוב, זה היה ממש מזמן.

       

        25/9/08 23:32:


      הגישה שלך מדהימה

      ואני בטוח שהיא תוביל להצלחה

      שנה טובה

      יוסי

        25/9/08 20:53:

      אי שם בסוף שנות ה-80 הוזמנתי להצגה בכיכובך, ובשתיים מתוך השורות בקהל ישבה קבוצת חירשים.  בהצגה היו לא מעט קטעים מוסיקאליים (כן, כן, למרות כל הזמן שחלף אני עדיין זוכרת...), ומדי פעם עקבתי אחרי הריכוז שלהם (מה שלא הוריד במיליגרם אחד את זה שלי!), והם היו מרותקים.

      כבר אז עשית הצגה בחושך, רק שלא ידעת...

       

        23/9/08 16:19:

      תודה רבה. זה מאוד מוזר ומזכך להחשף קצת
        23/9/08 16:17:

      קבלי כוכב ותודה על ההצצה המעניינת לעולמה של שחקנית.

      ארכיון

      תגיות

      פרופיל

      כותבת לעצמי
      1. שלח הודעה
      2. אוף ליין
      3. אוף ליין