0

זמן

0 תגובות   יום שלישי, 23/9/08, 20:09

קווי המתאר של הנפש

מרשתים את צירי השמים

לתנודות של כחול ולבן

זגוגיות עיניי מנופצות הכרה.

 

משטח האספלט מלכך צעדיו

לפיגומים מרוסקי דעת

הזוהמה האנושית זולגת

מבעד לאור היום המצהיב.

 

נימי הברזל זורמים בקירות האבן

צבעי מלחמה כבויי משך

הרוח נלחשת בגופיי היום

מיתרים זכים של חשכה.

 

תבניות האנשים חוזרות על עצמן

בכותנות משוגעים תרבותיות

מסילות כבדות למעגלי הזמן

המכונות תמיד חורקות על צירן.

דרג את התוכן: