מביטה בעיניו שרק החלו לתמוה

מנסה להכנס אל ראשו,מבעד אישוניו לראות

צבעים,צורות

תזוזה של דברים

לוקחת עפרון ונייר להנציח התהוות.

רגע ועוד רגע עוברים מולו

הכל משתנה,מתנפנף,רוקד בתזזית

לא, זה ראשו הזז ועיניו הקופצות,מסונוורות

תחושה מתמדת של תנועה.

ואיך אוכל להנציח רגע שמתהווה

מבעד עיניו התמימות-יצור זעיר ומושלם

באיבריו הרכים,עגלגלים

הנף הקו על פניו

ושוב הפה נפער

קולות חודרים אליו.

דמויות שחורות,לבנות

צללים ארוכים,צבעים בוהקים

שוב מתווה רגע אחר-

שהוא עולם שלם של תחושות.

פנים בבכי,בצחוק

סחרחרת קווים

התממשות חדשה.

@כל הזכויות שמורות לרבקה דמירל