מחר בצהריים, הם נוחתים. זוגתי האהובה, בני החמוד והחמות המקסימה. (באמת ואני לא ציני!).

טיפטפתי לילדים מיום שבת כשחזרו מאחות של רעייתי. הכנתי עם איתן "טבלת יאוש" והוא דאג למחוק כל יום שעובר. ביום ראשון, בילינו יחד בקניון רחובות. יש שם מרתף שעשועים. חזרו עיפים הביתה. ביום שני, היה לי יום חופש. קוראים לזה מילואים... כמובן שלקחתי אותם בבוקר לגנים ובסוף היום אספתי אותם. השתוללו ב"פארק" ליד הבית. התעייפו כהוגן. משם, מקלחות ולמיטות.

היום התעוררתי כהרגלי בימי עבודה רגילים. רבע לחמש בבוקר.

מיד התחלתי בעבודות הבית. החלפתי מצעים במיטה, העמדתי מכונת כביסה ותליתי. התחלתי עם ניקיון השטחים הקלים בבית. שירותים, אמבטיה, מקלחון, הפשרתי נתחי בשר לארוחת הערב, הערתי את הילדים ויצאתי לפיזור ומשם - לעבודה.

בשעות הצהריים, שוחחתי עם אישה מדהימה, שפית ובשלנית בחסד - קיצי - וקיבלתי ממנה המלצות לעוגיות.

חזרתי מהעבודה ונסעתי לקחת את איתן ולאחר מכן, את יהונתן. אצל יהונתן, כנראה נפל האסימון והיה משבר לא קל. מסתבר שבכה לא מעט. לא עזרו הפינוקים שלי. הוא בכה בדמעות, הקטנטן... הלכנו, לחנות מכשירי כתיבה. קנינו בריסטולים, צבעי גואש ומכחולים, חרוזים בכל מני גדלים. כשהגענו הביתה, ציירנו ברכה גדולה על בריסטול עם צבעים ולכלוך כיפי. יהונתן  קיבל בקבוק חלב אחרי המקלחת ופרש לישון קצת אחרי 18:00. כנראה שהיה עייף.

איתן ואני, הכנו עוגיות חמאה וקוקוס של קיצי וגם פינוקי שוקולד מדהימים. פינוקי השוקולד, במקרר לפני פריסת ה"עוגה" לפינוקים קטנים. גלילי הבצק נעטפו בניילון נצמד אף הם במקרר.

מחר, אני בחופש. יש לי לא מעט סידורים. שטיפה ונקיון הבית, רחיצת הרכב המשפחתי שנראה כמו פח אשפה שכונתי, הכנת העוגיות, תלית הכרזה והמוביילים שאיתן הכין. דאגתי להעביר רכב לפיקסון כדי שיסע איתו לעבודה - ברשות שדות התעופה. אני אסע לשם עם הילדים וכך נוכל לחזור הביתה. אנו חיבים שני רכבים. אנו שישה אנשים וברכבים מותר רק חמישה...

לא נורא. מחר, בסביבות השעה 15:10 הם נוחתים. ששון ושימחה.

מה לעשות, התגעגעתי....