כבר כמה שנים שאני תקועה במעברים, חושבת על העבודה המושלמת, הבית המושלם, הכלב המושלם, החתולים המושלמים, הסקס המושלם, אהבה..טוב נו לא מושלמת רק שתהיה טובה ומרגשת, הדדית ומפרה, זה הרבה לבקש?
כבר כמה שנים שאני חוזרת על דפוס התנהגות, בחירה, שתיקה.
הגברים בחיי איך לומר זאת? לא היו משו בכלל בשנים האחרונות, תגידו שזו אני, אולי, אולי איבדתי את הטאץ'? את הקסם?

אבל אני לא יכולה שלא לתהות על קנקנו של הגבר המצוי.
לאחרונה אני נתקלת יותר ויותר בתת זן של הגבר. הזן הלא מפותח, תגידו שכל הגברים לא מפותחים- אולי?  יש יוצאים מן הכלל, חבל שאני לא נתקלתי בהם בשנים האחרונות.

מוצאים שם רע לעם שלם, ואולי זה רק הטעם שלי שנפגע אנושות.

ועדיין אני לא יכולה להתעלם מכמה תופעות קשות בהן נתקלתי לאחרונה.

ממש לפני שלושה שבועות בשבת התקשר אלי גבר והציג את עצמו, אמר שקרא דברים שכתבתי באתר מאוד ותיק, בלוג שלא כתבתי בו משנת 2000 , קראתי וחיפשתי עוד דברים עליך, מצאתי את הבלוג שלך בדה מרקר, קראתי, אני חושב עליך כבר שבועיים, והנה אני מתקשר.
נפעמתי מהנועזות והישירות, וחשבתי שאדם שעשה כל כך הרבה כדי להכיר אותי מין הראוי שאפגש איתו.
מיד אחרי השיחה הוא שלח לי חלק משיר של להקה ישראלית, שיר שהיה מאוד אישי, לא כל כך הבנתי איך אפשר לשלוח שיר כזה לאדם שאתה לא מכיר כלל - ובכל זאת החלטתי להיפגש איתו.

ואכן יום למחרת נפגשנו, הייתה פגישה נעימה באווירה נינוחה.
לא היה לי ספק בכך שהגבר נמשך אליי, אבל זו לא חוכמה, דווקא בחלק הזה אף פעם לא היו לי בעיות של ממש.
למחרת דיברנו בטלפון, היו חילופי סמסים, והחלטנו להיפגש שוב.

מאותו רגע התחיל משחק פינג פונג מוזר של, רוצה מערכת יחסים, לא רוצה מערכת יחסים, רוצה סקס אבל לא כל כך מהר. לא הצלחתי להבין איך הוא חושב על מערכת יחסים - כשרק הרגע היכרנו. רגע, אמרתי, אני עוד לא הגעתי בכלל לשלב של לחשוב על זה, אני כאן כי זה נעים... כל השאר יסתדר או שלא עם הזמן.
ממתי קבעתי זמן מוגדר האם לעשות סקס או שלא? מה זה, מתכון לעוגה?

דיברנו כל יום בטלפון, נפגשנו עוד כמה פעמים {ללא סקס}.

היום הוא היום - הוא הודיע בסמס.

היום  למה?
לעשות סקס.
באמת? שאלתי, מי קבע?
הוא בתמורה שלח סמס לוהט במיוחד, שבו הוא מתאר מה הוא יעשה לי בערב המיוחד הזה.

בערב נפגשנו. {שלושה שבועות מהדייט הראשון}
היה מאוד נעים, את כל התיאורים העסיסיים מהסמס הוא לא ממש עשה, סקס לא היה, אבל עינוגים הדדים דווקא כן.
דיברנו צחקנו... ואני ציינתי שאם הוא חושב שאני אסתפק בדיאטת סקס לפי המתכון שלו, יש לו טעות גדולה.
מה תעשי?
מה הבעיה עניתי - יש פוטנציאלים בשליפה מהירה. אמרתי, שההתנהגות שלו מוזרה ושתלטנית.
ויש דברים שלא מחליטים וקובעים להם זמנים, זה מה שמרגיש מבפנים.
בתוכי ידעתי שהקשר הזה לא יכול להתפתח לשום דבר רציני.
נפרדנו בחיבוק ובנשיקה - אתקשר מחר הוא אמר.
עבר לו הלילה, עבר לו יום, ועוד יום. המחזר הנלהב לשעבר נעלם כלא היה.
הבוקר שלחתי לו סמס - אתה חי? כי לא נעים לשלוח סמס לאיש מת... ולומר לו מה שאת חושבת עליו.

ומכאן אני מצטטת באופן מדויק את חילופי הדברים בנינו.

הוא: כן...לפחות נדמה שכך.
הוא: וגם בוקר טוב - וסמיילי
אני: יופי, אז עכשיו תמחק את מספרי הטלפון שלי ואל תתקשר אלי יותר.
הוא: עמוס לי ריגשית על המוח והאנרגיה הזאת שלך דפוקה ואגוצנטרית....תהיי אולי קצת חכמה לשם שינוי בענייני הגברים בחייך ולא קוטבית רגזנית ותוקפנית מחרחרת ריב שכמותך, יום מקסים מכול הלב
הוא: כשצף לך השחור במוח, תנשמי עמוק, תנקי את המחשבות, ותבני שהכול תמונה דמיונית בתודעה שלך..ובכוחך להחליף תמונה אחת רעה באחרת מקסימה, זה בידך, מניסיון אישי כואב אני אומר את זה, הכעס שלך הוא ממה שעדיין לא קרה ולא ממה שכן היה, זה מעוות ודפוק, ואת חכמה למדי כדי להתחיל לנסות לראות את זה.
אני: כמובן, אתה יודע הכל עלי, איך אני עם גברים אחרים, מה אני חושבת ומרגישה, מה שהיה או לא היה, אל תגרום לי לגחך. עומס רגשי זה מעולה, אני משערת שסמס של דקה היית יכול להוציא מעצמך ביומיים האחרונים אחרי התנהגותך המקסימה, אתה פתטי. נמאס לי
מגברים כמוך שלא רואים כלום מעבר לזין..אתה דווקא הראשון שהצלחתי לומר לו מה שבאמת תמיד רציתי לומר. אבל היה לי תמיד חשוב לצאת האישה המושלמת, זו שלא מתלוננת על כלום.אבל לא עוד. אבל אתה כמובן ידעת את כל זה.
הוא: אני מצטער על ההתנהגות שלי ואת יודעת את זה, שעות של שיחות ודקות של סקס ואת בוחרת להתבונן בדקות ולא בשעות. די לעכשיו.
אני: אני בוחרת לראות את האמת, ההתנהגות שלך אחרי שהלכת, אני לא דורשת הרבה. אבל את המינימום אני רוצה. לך לזונה היא לא תרצה "תשומי" אחרי .
הוא: ולרי די. אתקשר אחהצ ונדבר.
אני: צר לי שאתה לא מבין על מה אני כועסת. אין לי צורך לדבר. אני החלטתי לא לתת מקום בחיים שלי לגברים מהסוג- "כשאני לא נוכח אני לא קיים" . תודה. היה לי מספיק מאלה.

פאקיניג מה רציתי? שיחת טלפון, סמס, משו.
ומה קיבלתי?
מקרה קשה של עומס-יתר במעלית הרגשיט.
ערימות על ערימות של תירוצים עלובים לנפש בעייתית אחת, במסווה של 'הסוד' -  בולשיט ניו-אייג'י של אור ואהבה שנועד לחפות על אימפוטנציה רגשית ולהעמיס את כל החרא הגברי המוכר על הנפש הנשית שעם כל פגמיה הידועים היא בכל זאת טיפטיפה פחות אטומה וטיפטיפה יותר מפותחת ויותר פתוחה לזולת, לכאבו, לצרכיו ולרגשותיו..
העניין הוא שהגבר הזה הוא באמת לא היחיד מסוגו. לא בחיי ולא בחיי חברותיי.

עד כאן.