קצת יותר מעשרים שנה מאז התחלתי מתעניין

לימודי שנה א' באוניברסיטת ת"א,

 ההרצאות הבלתי נשכחות של בידרמן.

הייתי טורח להגיע לפני השיעור לתפוס מקום.

האולם היה מפוצץ.

מההתחלה.

לכן המשכתי לחקור בשיעורי המשך,

את נגרג'ונה הספקן,

את המוקשה, מה שמכונה נירוונה.

את ההבדל בין שחרור מ.. לבין שחרור ל..

תת היבשת הזו, 

מעל מיליארד!! בני אדם חיים שם.

המשיכה והכמיהה להגיע לשם פעפעה בי.

לא הגעתי לשם,

החיים לקחו אותי למקומות אחרים.

ביום שישי אני בדרכי לשם,

למקום בו חלמתי להיות.

אני מלא התרגשות לקראת המפגש הזה,

לקראת התרבות, השפה, האנשים, המקומות.

הודו היא מדינה עצומה בגודלה.

בלתי נתפס לתאר את המרחקים שם.

כדי לא להרגיש "תפסת מרובה לא תפסת",

נתרכז בדהרמסלה בצפון, דלהי ופושקר.

כמובן שנגיע גם לאגרא שבאיזור,

לראות את הטאג' מהאל.

אז זהו זה, זה מגיע.

עם התרגשות וקצת חששות

ותקווה לחוויות.

את הפחד שלי מטיסות הזכרתי?