ברוכים הבאים לרשת החברתית TheMarker Café
כדי להגיב לתכנים המופיעים באתר או לפתוח בו עמוד אישי, נבקש ממך לעבור תהליך הרשמה קצר.
ההצטרפות לאתר תחבר אותך לעשרות אלפי חברים שגולשים בו מדי יום. לאחר תהליך הרשמה קצר, ניתן להזמין לאתר חברים שלך ולפגוש אנשים חדשים מכל הארץ, בכל הגילאים ומכל תחומי העיסוק.
אנחנו מזמינים אותך להקים דף אישי ברשת האינטרנט. בדף זה ניתן לספר על עצמך, לכתוב בלוג (יומן רשת) ולהוסיף תמונות וסרטי וידאו. זו הדרך לבטא את עצמך, לקדם רעיונות עסקיים או חברתי
עברתי ליד גן ילדים. מבחוץ ראיתי ילד, כבן 5, יושב במרומי המגלשה ומכריז שזה שלו. ילדה אחרת מנסה לטפס על המגלשה ולהחליק ממנה אבל הילד לא נותן לה לעלות ובכל פעם שהיא מנסה, הוא מכה אותה והיא בוכה בשקט וממשיכה לנסות לטפס. הוא ממשיך לנסות למנוע ממנה, וכאשר היא מחזירה לו מכה הוא מיילל כאילו קרה אסון גדול. הצעתי לאחת הילדות שהיו בחצר באותו זמן שתקרא במהירות לגננת. הגננת הגיעה והתחילה לצעוק על הילד. לפי הקול שלה, החוק לבדו הוא שהחזיק אותה מלהרביץ לו. הדבר שעניין אותה לא היה רווחתם או טובתם של הילדים אלא להיות ה"שוטרת" שמשליטה סדר באמצעות הפחדה. (אולי היא שמה לב שאני מסתכל) זוהי דוגמה מאוד יומיומית לאזלת ידם של מחנכים. מה היתה הגננת צריכה לעשות לדעתכם?
חינוך
הנושא של חינוך וליקויי למידה מעניין אותי כקוסם וכאומן מופיע, כי כל מה שאני עושה קשור לחושים, לקליטה, לזיכרון ולמודעות. היכולת ליצור תקשורת. הבנה של התחומים הללו והמחסומים אליו היא חיונית במקצוע שלי וגיליתי שככל שאני מבין את הנושאים הללו יותר לעומקם, כך אני מסוגל לרתק ולהשפיע טוב יותר על הקהל שלי. היכולת ללמוד, להפנים ידע, להסתקרן ולהתפלא הם דברים שאני מנסה לעורר בכל קהל שאיתו אני נפגש. כשאני רואה את העניין והסקרנות שלהם במופע שלי ובכלל בשיחות עם בני נוער, איני יכול אלא להסיק שמורים רבים פשוט משעממים את הילדים ובכל זאת מצפים שהם יעשו את המטלות שלהם בהתלהבות. האם זה פלא שהילדים לא ממש מתעניינים? במסגרת פעילות התנדבותית שביצעתי בין השנים 2004-6 עברתי בין בתי ספר רבים בארצנו, מכל התחומים והמסגרות, מכל הרבדים והעדות, ובכל סוגי המיעוטים הקיימים. עם כולם דיברתי על אושר, הדברים שמפריעים לנו להיות מאושרים והכי חשוב...איך אפשר להצליח להיות מאושר בכל זאת. מטרת הפעילות היתה "מניעת אלימות", אולם נגענו בנושאים הבסיסיים ביותר של החיים. המחשבה היא שכאשר האדם מאושר הוא אינו נוטה לאלימות. במהלך הפעילויות לימדתי, הקשבתי והפעלתי. אבל חשוב מכך, למדתי. בין השאר גילינו שאושר איננו ערך בינארי אלא משתנה בעוצמתו - לפעמים גבוה ולפעמים נמוך. סולם האושר. גיליתי גם שחינוך איננו רק למידה של משוואות מרובעות ופתגמים באנגלית. חינוך הינו הדרך ליצירת עתיד. עתיד של אדם, של חברה, של מדינה, של עולם. הגעתי פעם לבית ספר כלשהו ברמת גן ודיברתי עם הילדים בכיתה על אושר. שאלתי אותם מה עוזר להם לעלות בסולם האושר ומה מוריד אותם בסולם. היו כמה תשובות מעניינות ואז מישהו אמר שלבוא לבית הספר זה מפריע לו להיות מאושר - הוא היה מעדיף להיות במקום אחר ולעשות דברים אחרים. זה עניין אותי. ביקשתי לדעת מי עוד מרגיש ככה. למעלה משבעים אחוז מהילדים הרימו ידיים... והמורה גם. (שזה מצחיק, כי היא לא חייבת להיות שם... היא היחידה מבין הנוכחים בכיתה שבחרה להיות חלק מזה) שאלתי אם מישהו מאלה שהרימו יד מוכן לבוא ללוח ואחת הילדות קמה. ציירתי ילדה עם עיגול גדול מעליה וחץ שמציע לעיגול. כתבתי את שמה ליד הילדה המצוירת ושאלתי אותה מה היא רוצה לעשות בעוד 20 שנה. היא אמרה שהיא רוצה להיות פסיכולוגית. כתבתי את זה בתוך העיגול והמשכתי לשאול איזה סוג של פעילות היא רוצה כפסיכולוגית... לעבוד בבית ספר, בבית, כמאבחנת, בקליניקה משלה?... בתשובה היא סיפרה שיא רוצה להיות אחת שכותבת ספרים ומופיעה בטלויזיה ומטפלת באנשים וכולם פונים אליה לבקש את עצתה. ואז שאלתי אותה לגבי שאר תחומי החיים שלה (מטרת הפעילות היא ערכים)... האם הילדים שלה מלכלכים את הבית בשיטתיות ועושים גרפיטי על הקירות? האם השכונה שלה היא מקום שאנשים זורקים בו לכלוך על המדרכה? ... ועוד שאלות רבות לגבי עתידה, החברים שלה, המדינה, איכות הסביבה, העולם, בעלי חיים שהיא רוצה לגדל... שימו לב שלא אמרתי לה כלום, פשוט שאלתי שאלות והבאתי אותה להתבונן. ואז כשהיתה תמונה די ברורה ביקשתי ממנה להיכנס לתמונה הזאת, לעתיד שלה בעוד 20 שנה, ושאלתי אותה אם זה גורם לה להיות מאושרת. היא אמרה שכן, מאוד. אם כך, שאלתי, האם זה שווה וכדאי ליצור את העתיד הזה? וכמובן שהתשובה היתה כן. אז שאלתי איך עושים את זה, ובתגובה הילדה שירטטה מסלול שבו היא רוצה ללכת כדי להגיע לשם... מסלול שכלל הצלחה בלימודים, באוניברסיטה, יחסים ועוד. שאלתי אותה אם ההליכה במסלול לעבר האושר שלה גורמת לה להיות מאושרת או מפריעה לאושרה, והיא כמובן השיבה שזה עוזר לה להיות מאושרת. "אז זה שהגעת לפה היום עוזר לך להיות מאושרת או מפריע לאושרך?" שאלתי. והיא אמרה "ברור שזה עוזר לי להיות מאושרת". ובאותו רגע נפל לה אסימון. ואפשר היה לראות את זה ואיך היא משתנית... ובאותה מידה נפל האסימון גם אצל הילדים האחרים ואפשר היה ממש לשמוע את ההד שלו. (ילד אחד אפילו שאל את המורה "המורה, איך זה שהבאת את האיש הזה לכאן?" כאילו שברתי להם הסכמה כלשהי) בתום הפעילות הזאת ידעתי שהשגתי משהו חשוב, גדול. לפחות עבור הקבוצה הזאת. לדעתי, זהו היום הראשון שבו הילדים האלה הבינו את הסיבה להיותם במקום הזה. וכל יום שקדם לכך, היתה בו התמיהה שאולי לא עלתה לפני השטח, אבל בהחלט קיננה - "מה אני עושה פה ולמה אני לא עושה את מה שיעשה אותי הכי מאושר שאפשר?". כאשר מורים לא מחברים בין חומר הלמידה לבין המטרות של הילדים החומר הופך להיות משעמם. לדוגמה ניקח ילד כלשהו שרוצה להיות שחקן כדורגל לכשיגדל, הוא לא מבין מדוע הוא צריך ללמוד פיזיקה. אבל אם המורה מסוגל לזהות את המטרה של הילד ולהשתמש בה אז הוא קודם כל ייתן תוקף למטרותיו של הילד ואז ישאל אותו אם הוא רוצה להיות כדורגלן מעולה או כדורגלן חובבן (יש לשער שהילד ירצה לשחק בליגה הראשונה לפחות), ואז הוא ישאל אותו איך יודעים לכוון את הבעיטה ועצמתה כך שהיא תביא את הכדור בדיוק לנקודה מסויימת בשער של היריב. והילד הזה, ששנא שיעורי פיזיקה פתאום יבין עד כמה פיזיקה יכולה לעזור לו להגשים את מטרותיו. אי אפשר ללמד אדם אחר משהו. למידה היא דבר שנעשה על ידי האדם עצמו, והוא עושה את זה רק כאשר הוא רואה שזה יכול לעזור לו ולקדם אותו ואת מטרותיו בחיים. מומלץ לקרוא את הערך הזה - קונסטרוקטיביזם (למידה) יכול להיות שיש מורים שלא מבינים שהסיבה לקיומם היא - לעזור לילדים שהם מלמדים להגשים את החלומות שלהם בצורה הטובה ביותר? פגשתי גם מורים מעולים, שמבינים את זה וגורמים לילדים שהם מטפחים לשאוף קדימה ולצעוד לעבר עתידם בביטחון. אלה המורים שהייתי רוצה לראות בבתי הספר שלנו. יש דרכים לפתור קונפליקטים וגם זה דבר שצריך ללמוד בגיל צעיר. כבר בגיל הגן אפשר להקנות יכולות כאלה לילדים. הגננת שפגשתם בתחילת הפוסט יכולה ללמוד וגם ללמד ילדים איך לפתור מריבות ללא התערבות כפייתית, אלא ההיפך, לימודית. באמצעות השקעה מינימאלית של זמן ומחשבה היא היתה יכולה להביא את הילדים האלה ללמוד מהמקרה איך לנהוג באופן חכם יותר ולהשיג את מטרותיהם בקלות רבה יותר. כן. כבר מגיל הגן.
אז שתהיה לנו שנת לימודים שתהיה בה למידה מרצון ומאהבה. שנאהב את הילדים האלה ונעזור להם לצמוח ולהפוך להיות אלה שינהגו בחכמה בספינה שלנו. שנה טובה!
ועוד תוספת חשובה... לאחרונה היכרתי סופרת ילדים ונוער מקסימה ששמה זוהר אביב. יצרנו יחד מופע שנקרא "מפגש סופרת וקוסם". מתאים לחטיבות ביניים, בתי ספר וקייטנות.
© כל הזכויות שמורות לאורי אשכנזי www.madhim.com |
Innovative Software Development
| Cafe:
ראשי |
העמוד שלי | אנשים |
קהילות |
בלוגים |
תמונות |
וידאו |
אודיו |
קהילת תמיכה |
||
| מדורים:
העמוד הראשון |
הייטק |
שוק ההון |
וול סטריט |
smartphone |
קריירה |
פרסום ומדיה |
צרכנות |
נדל"ן |
משפט |
רכב |
עסקים קטנים |
||
 | ||
| שימושים: התראות RSS | כל הפרשנויות | כל כותרות היום | תנאי שימוש באתר | כתבו אלינו | ||
| עכבר העיר:
מדריך עכבר העיר |
סרטים |
מסעדות |
הופעות |
ילדים |
הצגות |
ברים |
מדריך עכבר העיר – בידור , תרבות , סרטים , קולנוע |
||
| הארץ:
חדשות |
תחזית |
גלריה |
חדשות חוץ |
ביקורות קולנוע |
ביקורת מסעדות |
ספורט |
ספרים
|
תגובות (110)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
תודה!
אני שמח שכתבתי על החוויה הזאת. למדתי ממנה כל כך הרבה וחשוב לי לדעת שזה נוגע גם באחרים.
יעל.
אבל לאנשים קשה להתלהב כאשר הם מקובעים על הרעיון שאושרם נמצא במקום אחר. לכן יש צורך, פעמים רבות, להעביר אותם תהליך שמשחרר את הדעה הקדומה שיש להם על בתי הספר.
חינוך לערכים לא יכול להגיע כמשהו שמוחלט מלמעלה. זה חייב להיות משהו שהאדם מאמץ לעצמו מתוך רצון ליצור עתיד כלשהו, אחרת זה תמיד יכלול סוג של אלימות.
לפני 80 שנה היו הרבה מחנכים בארץ עם תארים גבוהים. ומוטיבציה אדירה...
בית ספר ריאלי בחיפה כדוגמא , היה מאגר כזה של אנשים.
הלוואי וכל הגננות של היום, כולל זו שפגשת, היו מהסוג הללו
התיאור החייכני על הגברת מוטיבציה לשחקני כדורגל בנושא פיסיקה
ומכניקה בפרט, מעורר חיוך. התכוונת לקבוצה מסויימת כמו זו מירושלים,.. בסגנון הגשש???
אם גילית שהאושר אינו בינארי, אלחש לך בסוד ששום דבר בחיים אינו בינארי
, בסיס 2 הוא למטרות ספירה בלבד..
אבל אם חשבת שמתמטיקה זו רק משוואות......חושבני שזו דרך חשיבה...
וקסמים יש גם שם, לך בעקבות אויילר או גאוס. תראה שהקסם שלהם פותח פרוזדורי חשיבה .. ......הוא החינוך לעתיד האנושות...
אסכים עימך שמילת המפתח בחינוך היא מוטיבציה. רק מי שהתלהבותו מדבקת , יוכל להעביר אותה לאחרים, אם הנושא קסם, ואם הנושא שירה אנגלית. (מתמטיקה ופיסיקה .. כבר אמרנו)
שמעון
עוזרות ההוראה החדשות
מחפשת את הקישור. יש ימים שאני מוצאת
-
תודה על הרעיון
-
מה קורה באתר של האלוהים????
מרגש וגרם לי לצמרמורת!
מאחל לך שתחווי את האלוהות שבך תמיד.
הי אורי
-
כשהיגעתי אילך---לפני 3 חודשים---ועברתי באתר של אלוהים
-
כל כך אהבתי את הרעיון שכתבתי עליו פוסט. כמובן שנתתי לך את הקרדיט לרעיון
-
אתה מוזמן להציץ.
-
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1305632
-
-
חנה
וואו. עוד תגובה שהיתה בהמתנה...
זה בהחלט מרגש ואני חושב שתמיד עדיף לדבר אל ילדים ואל מבוגרים בשפה ברורה ובהירה.
נראה שהבנת בדיוק את המקום שממנו באתי ומה שחוויתי. תודה!
הי חנה, מצטער על התגובה המאוחרת.
מודה לך על הפירגון ומאחל לעצמי שתגיבי לי ולעצמך
בשמחה!
וואו! תודה.
שמח שכך ולמרות הזמן שעבר ואולי בגללו... אשמח לדעת אם זה גרם למשהו.
רק עכשיו קראתי. מדהים איך אתה יכול לדבר לילדים כאל יצורים אינטלגנטיים שיש להם חופש בחירה. בלי ההבנה שבית הספר נחוץ למסלול חייו, ילד מרגיש קרבן, כפוי להיות במסגרת משעממת. עשית עבורם Reframing מאוד חשוב. מעצים. זה מרגש מאוד.
לא זוכרת איך ולמה היגעתי לכאן אבל היה שווה לבוא
-
אני בטח אחשוב על זה בימים הקרובים - כי זה באמת מעורר מחשבה.
-
בדרך לכאן עברתי גם באתר של אלוהים - אלוהים שלי ולא של שום דת ואולי אעיז פעם לכתוב לך שם.
-
אז תודה על שתי החוויות
-
חנה
תודה על הפוסט הנפלא!
וואו!
פוסט שגורם לחשוב ולהרהר...מעשיר ביותר. תודה.
שלחת אותי עם תובנות. שמחה על כך.
- אשוב לככב, מגיע! -
תודה. ישנם כמה אנשים שעושים זאת, אבל זה לא מספיק. אני חושב שהורים צריכים ויכולים להירתם יותר.
את שיטת החיבור למטרות צריך ללמד באופן יותר נרחב, הרבה יותר נרחב.
תודה!
ממה שאני יודע את עושה עבודת קודש ומגלה יוזמות נפלאות.
אם יש דברים שצריך לשפר... משפרים, לא?
זה ללא ספק אחד הפוסטים המדהימים שקראתי מאז שאני כאן.
ומערכת התגובות והדיון שנוצר כאן, מהווים פוסט שלם ומרתק בפני עצמו.
טוב, אבל זאת לא חוכמה. לעורר כל כך הרבה תחושות, תגובות, התבוננויות וגלגלי מח שמתעוררים - זה באמת משהו שרק קוסמים יודעים לעשות.
אני אין לי כלום להגיד על מערכת החינוך בעד ונגד טוב ורע. אני רק רוצה שכולם יעלו כמה שיותר מהר בסולם האושר. שווה להיות שם ואין שום דבר בעולם שדומה לזה.
תודה, קסם.
אביגיל
שמחתי לקורא את הפוסט היפה והחשוב הזה!
לעשות משהו מבלי להתחבר לתוכנו או מבלי לחשוב שהוא תורם, הוא לפעול בצטרה רובוטית, מה שלא רק שלא ממלא, אלא מרוקן,
אחד מהמחקרים בדוקטורט שלי היה על הצבת מטרות, ועל הקשר שלה ליכולת לוויסות עצמי מוצלח (דהיינו היכולת לווסת את ההתנהגות באופן שיביא להשגת המטרות בצורה קונסטרוקטיבית, ומבלי לשלם על כך מחיר רגשי כבד).
אני מאוד מתחברת לדברים שכתבת ושמחה לדעת שישי מישהו כמוך שמסתובב בין בתי ספר ומזכיר את המהות!
אִם הָיִיתִי סַנְדְלָרִית הָיִיתִי אוֹמֶרֶת שֶׁהַסַּנְדְלָרִים יְחֵפִים,
אַבָל, אֲנִי רַק מוֹרָה.
לגמרי.
תודה. שמחתי לתגובתך.
כמה שזה חשוב הנושא של החינוך ובכלל צורת התקשורת שלנו באופן כללי.
אם יבוא שלום, הוא יבוא מאומנות התקשורת פנימית לעצמנו, ואז חיצונית לאחרים.
תודה!
מוזמנת לעשות שימוש בזה. זה נפלא בעיני שמישהו ישתמש בזה, ובמיוחד לתת את זה ככלי למורים.
בהצלחה! ו...ספרי לי מה ואיך כשתעשי זאת.
אני תמיד שמח ללמוד ולגלות דברים חדשים ודרכים נוספות להגיע.
תודה לך, יקרה. שמחתי שאהבת.
עזרת לי מאוד לראות את הדברים.
אני עושה סדנאות משחק למורים -
אולי אוכל לצטט אותך,אם תרשה לי.
אוהבת את איך שאתה רואה את הדברים...
תודה.
את כל כך צודקת...
אני חושב שרוב המורים באים לתוך המערכת עם המון רצון טוב שאט אט או מהר מהר מתפוגג והופך לכפייה.
כך גם הורים... אלה שאינם פתוחים מספיק כדי ללמוד מהילדים שלהם.
כתבתי את זה בהקשר אחר, אבל בהחלט צריך בתי ספר שילמדו הורות.
תודה לך על השיתוף, מקווה שאוכל לעזור...
קסם בשלט רחוק... אני בתאילנד כרגע (10:30 בבוקר) ואשמח לדבר איתך על כך כשאשוב.
בינתיים, מה הוא כן אוהב לעשות? האם יש משהו שהוא עושה מבלי הפרעות פנימיות?
אורי יקירי ..
אני צריכה איזה קסם ..
מתרשמת באהבה ממה שכתבת ..
( ועוד אחזור להעמיק בתגובות )
וכל זה על ילדים .. שנחשבים "רגילים "
אני מתמודדת נואשות עם הילד המקסים שלי שסובל מבעיות קשב וריכוז .. ?
אולי .. למרות האיבחון אני עדין לא בטוחה שזאת ההבחנה הנכונה ..
אני חושבת שמרוב שהוא לא אוהב את בית הספר ..
הוא כבר לא אוהב את עצמו ..
ואני.. כבר לא יודעת איזה שאלות לשאול ..
הולכת לאיבוד ..
כי מסתבר .. שאהבה ורצון טוב .. זה לא מספיק ..
אני לא מצליחה להיות הציר המרכזי להתמך בו .. ולהוביל אותו בדרך נכונה ..
הוא מקבל עזרה מקצועית ..
אבל משהו לא עובד פה ..
אולי יש לך איזה רעיון .. ???
סמדר יקירתי, את צודקת מאוד שלא צריך להתמקד רק במטרות האישיות, וכך גם אני פועל. אם תשובי לקרוא, תראי שמדובר גם באיך הוא רוצה שהמשפחה שלו תיראה והשכונה והמדינה והעולם כולו... והדברים האלה מקבלים חשיבות שונה מרגע לרגע בחיים.
באמצעות התמקדות בהשגת מכלול המטרות הללו ניתן ליצור אושר לא רק לאדם עצמו אלא גם לסביבתו.
מודה לך על הערתך כי אולי לא הדגשתי את זה מספיק בפוסט.
הניסיון הוא לקשר בין ערכים ודוגמה אישית למניעת סבל, אבל יותר מכך להשגת אושר. (ערך חיובי) הבדל גדול וחשוב.
מורה שתקועה וחייבת ללמד לא עושה את עבודתה מרצון. לא משנה כמה אני אלך לקראתה.
ילד שניסיונו משתנה משנה גם את מטרותיו ואז עושים איתו שוב את התהליך הזה עם המטרות החדשות שלו. החיים הם דינאמיים. זה בסדר גמור לעבור שינויים ולהתפתח.
אין לימודים כלליים, זה תמיד מכוון מטרה. כך גם כל מעשה.
תודה על התגובה שלך, והכוכב.
מי יתן ונמצא דרכים יעילות, מהנות ומתגמלות יותר לחינוך ילדינו.קודם כל, תודה לך על תגובתך.
גם אני חושב שיש בעיות המערכת כמערכת מאחר והיא גורמת לתלות בקצב וכיוון התקדמות שאינם תלויים באינדיבידואל. ישנן שיטות חינוך אחרות שאילו היו משתמשים בהן היו הילדים מגיעים לתוצאות נפלאות מתוך רצון והבנה, בפחות זמן וביעילות רבה והרבה דברים מיותרים היו נחסכים.
כל כך הרבה אהבה שניתנת בצורה לא נכונה. כמה חבל.
שמח שאת מעוררת את הנושא, כמו עמיר שעושה זאת שוב ושוב במפגשים שהוא מנהל בקהילת הורות וחינוך.
ואולי המיקוד באושר האישי, כנקודת מוצא או כמטרת חיים, אינו בהכרח הפיתרון?
העידן הפוסט מודרני מקדש את האינדיבידואליות על חשבון שייכות חברתית, תרומה לחברה, יצירת עתיד משותף, אחריות חברתית, יצירת חברה ערכית, שיוויונית וכו'...
באורח פלא, דווקא המיקוד באושר האישי, בהישגיות ותחרותיות כנגזרת של האושר הזה, מעלה את מפלס הדיכאון בחברה המערבית ומרחיק אותנו מהאושר שאנו כל כך מייחלים לו כמטרת חיים...
*
לגבי השכלה - הכפייה היא ההרג של הלימוד ושל הסקרנות.
אבל חינוך לא קשור בהכח להשכלה - הוא קשור לערכים ולדוגמה אישית ולקשר בין ערכים לבין מניעת סבל.
גם המורה תקועה כמו התלמידים - כי היא צריכה להתפרנס איכשהו, וזה לא אומר שהיא מתה על המערכת.
אני מאוד נמשך לחינוך "אלטרנטיבי" - בתי ספר דמוקרטיים, חינוך ביתי, חינוך אנוטרופוסופי - מנסיון כמבוגר אני יודע שלימוד מתוך סקרנות ומתוך ידיעה מה אתה רוצה להשיג - הוא הרבה יותר מעניין.
מצד שני יש בעיה - מי שרוצה להיות כדורגלן לא דווקא יהיה כדורגלן. ויכול להיות שבגיל 17 או בגיל 23 יפצע או יאבד עניין. ללמוד בגיל מבוגר יותר - זה פיזית - יותר קשה (בגלל שהמוח פחות גמיש) - ולכן אם הוא רוצה להיות פיזיקאי או מתמטיקיאי לדוגמה - הוא צריך לקבל יסודות כבר בגיל צעיר. חוצמזה שיש דברים שעד שאתה לא נחשף אליהם - ובצורה די עמוקה - אתה לא יודע שהם בעצם חשובים או מהנים. עצם החשיפה משנה אותך.
אז אולי הפתרון הוא גם לבצע חשיפה כמה שיותר מהנה ומסקרנת לתחומי ידע כאלה.
עוד כיוון הוא לימוד תוך כדי עשייה - לדוגמה מכינים מכונה כשלהי - כדי לבצע אותה טוב יותר - יש צורך לדעת חשמל, פיזיקה, הנדסה ועוד תחומים - כשאתה יודע מה אפשר לעשות עם זה - יש לך מוטיביציה טובה יותר ללמוד.
עוד על זה בנאום מפורסם של סטיב ג'ובס שמסתובב ברשת - על איך לימודים של משהו שבכלל לא חשב שהוא חשוב (ליתוגרפיה) התבררו כדבר מהותי מאוד- כדאי ללמוד גם השכלה רחבה ולא רק משהו מכוון מטרה.
פוסט מעניין מאוד. והעשייה שלך היא תרומה ענקית.
מאוד מסכימה אם הרבה ממה שכתבת והגבת.
אם אני כבר פה אשמח לנצל את הבמה (0:
אני מאמינה שלא צריך ללמד את הילד אלה צריך לאפשר לו ללמוד.
הוא כבר ימצא את כל התשובות, אני סומכת על סקרנות הטבעית שיש בכל אחד.
והכלים לא חסרים, ברוך השם אנחנו בעידן האינטרנט!
אני חושבת שזה רע לנסות ללמד את הילד בתוך מערכת מקובלת,
כי אז אני לוקחת ממנו יוזמה, בגלל המצבה של המערכת
(למעשה אני לא מאמינה שאיזו שהיא מערכת תחזיק לאורך זמן, כל מערכת דואגת לכלל ולא לפרט).
אני מעדיפה לגרום לו לחפש מה באמת מושך אותו ומעניין אותו,
בניסיון ללמד אותו, בלי לשים לב, אני עלולה לקחת אותו לכיוון של מה שאני חושבת שהוא צריך לדעת.
אני מאמינה שכאשר הלימודה קוראת באופן טבעי מרצון ובעיתוי מתאים לילד,
היא לוקחת פחות זמן ממה שלוקח בבית הספר.
אני מאמינה שבמרחב בטוח - כמו בית, ללא לחץ ובאינטימיות לומדים הרבה יותר טוב.
אני גם מאמינה שחלק גדול מהחומר הנלמד בבית הספר אינו הכרחי, ולא כל ילד צריך אותו.
ותודה רבה לך שהזמנת אותי לקרוא את הפוסט שלך.
וכמובן *.
ברור שלא, אני לא אומרת שאתה לא צודק, מערכת החינוך של היום מאוד לקוייה, הן מבחינת המורים והן מבחינת המערכת עצמה, אבל על מנת שהמצב ישתנה צריך לשנות אותו מהבסיס.
כמו כל בעיה עד שלא תעקור את שורש הבעיה, היא פשוט תעלם רק באופן זמני ותצמח שוב.
כן. יש לנו מין התנהלות כזאת במדינה של הטלת אשמה. יש הבדל גדול בין אחריות לאשמה וחשוב להבדיל: אחריות היא ההחלטה לטפל בכל מה שצריך לטפל עד שדברים יעבדו כראוי. אשמה היא הדרך להרגיש נוח מבלי לקחת אחריות.
זה שילדים לא מתאבדים עדיין לא הופך אותם ללא-אומללים... וזה באמת לא בגלל בית הספר או המורים או ההורים או משרד החינוך או החוק, פרט למקרים קיצוניים.
זה תפיסת המציאות שלהם, בעיקר, שמביאה אותם להמתין בקוצר סבלנות לסיום יום הלימודים כדי שיוכלו לעשות את מה שבאמת בא להם לעשות, או לחפש דרכים אחרות לשרוד את המסגרת.
אם מורה אינו מסוגל להביא את הילד לרצות לשנות את תפיסת המציאות שלו... האם המורה הזה יוכל אי פעם ללמד את הילד הזה דבר כלשהו?
לא ייחסתי את דבריי בענין הטלת האחריות- עליך,ציינתי זאת כי הרבה אנשים כן מפילים תיקים על אחרים
במקרה הזה על מערכת החינוך ,מורים וגננות כולה.אני ממש לא מרוצה ממערכת החינוך פה אבל מהרבה סיבות אחרות.
הבנתי מצוין למקום אליו כיוונת.
מה שבאמת לא הבנת זה שאני בעד אנשים לא מאושרים רוב שעות היום,אבל שוב,לא מוצאת שבית ספר הוא זה שעושה את האנשים לא מאושרים,סליחה על הקיצוניות רק כדי לסבר את דבריי,כאן ילדים לא מתאבדים כי הם לא מאושרים בבית ספר איף יו קנואו וואט איי מין.
אורית, בנוגע לאחריות, תקראי בבקשה את תגובתי לבלרינה.
בנוסף, בנוגע לדרך שבה נפתרים עניינים בין ילדים, אני חושב שאת צודקת ושצריך להביא את הילדים לפתור את הבעיות שלהם בעצמם... אבל חשוב לעשות את זה באופן שהילדים ילמדו מהתהליך ויצמחו מהחוויה. זה בדיוק המקום שאליו אני מכוון.
ועוד דבר חשוב. ממה שכתבת פה משתמע שלדעתך זה בסדר ורצוי שאנשים יהיו לא מאושרים רוב שעות היום שלהם.
האם את באמת מאמינה בזה?
אני לא!
היי תמרה יקרה,
האם אמרתי איפשהו בפוסט הזה שהאחריות היא של המורים לבדם?
תרשי לי להקל עליך - לא!
ממש לא. לכל אחד יש אחריות, בין אם הוא ילד, מבוגר, גננת, מורה, הורה, שכן, ראש ממשלה, שר חינוך, נשיא, קריין חדשות.
כל אחד משמש דוגמה וכל אחד פותר בעיות בדרכים שהוא מוצא לנכון.
לצערי, במקרה של אנשי החינוך, שמהם מצפים לדעת איך לפתור בעיות באופן שיעזור לילדים לקבל השכלה וכלים לנהוג, כאינדיבידואלים, ובהמשך כחברה, מצאתי מקומות שבהם אפשר לשפר וציינתי חלק קטן מהם.
יש עוד הרבה דברים שאפשר וצריך לעשות ונגעתי בקצה קצהו.
כתבתי את זה לא כביקורת, אלא מתוך רצון לתת כלים.
ותודה על איחוליך, גמר חתימה טובה והמון אושר.
מסכימה עם הרבה דברים שהעלית אבל חייבת לציין שהטלת האלריות הכבדה הזאת של חינוך רק על המורים מוטעית ושגויה,
חינוך מתחיל בבית,עוד בטרם ילד הולך לגן.
דבר נוסף,ילדים שמתמודדים עם בעיות,אפילו מול ילד כוחני שמפריע לאחר,לפעמים נפתרות הבעיות האלה הרבה יותר מהר בין הילדים,והם גם שוכחים וממשיכים הלאה,בה בשעה שגננת יכולה להפוך את זה לסיפור חייה באותו יום.
גם בגן וגם בבית ספר יש שעת חברה,חינוך או ריכוז יש לזה המון שמות,החוכמה היא להעלות נקודות ותיאורים מהשטח ולדבר על כך בקול רם באופן הכללי ולא הפרטני והמבייש.
ובענין תלמידים שלא מאושרים ללכת לבית ספר,אין חדש תחת השמש,לרוב זה ככה כל עוד זו חובה,ישנם כאלה שממשיכים ללימודים גבוהים מרצונם החופשי וגם הם לא ממש מאושרים שם.
אושר הוא משהו שבא ואתה מביא קודם כל מעצמך ואיננו תלוי במורה.
אינני מורה/גננת,ואני מייצגת את דעתי האישית בלבד.
בוקר אור אורי,
במקרה הגעתי לפוסט שלך , או שאולי לא במקרה.
אני, בתור גננת לשעבר, קוראת את מה שכתבת , ומבינה את מה שאתה אומר
ואפילו מסכימה. רק שבאותו הקנה, עולים בי רגשות מעורבים . אני עבדתי כל השנים בסקטור הפרטי- והאמת - שאין הרבה הבדל גם שם. אני יכולה לספר לך שבמהלך השנה וחצי האחרונים , עבדתי עם קבובה של קרוב ל- 30 ילדים , ללא סיוע צמוד , נוסף. אני קיבלתי סיוע , רק אם ביקשתי שיעשו פעולה מסוימת עם אחד הילדים/ות .
אני רק רוצה שתבין, שהלוואי שקהל ההורים , היה יכול לדעת את כל האמת , שמסתתרת מאחורי הגן של ילדיהם ( מה שאף פעם , לעולם , לא קורה ) והלוואי שההורים היו מגלים הבנה וחמלה כלפי המורה/הגננת , כמו שאתה מתאר.
זאת הסיבה העיקרית שעזבתי את המקצוע הזה.
הפוסט שלך מלא בחוכמה, הבנה וחמלה .
נשיקות
וגמר חתימה טובה.
שולי, ככל שאת ממשיכה בטיעונים שלך אני מוצא יותר פרצות בחוט המחשבה שלך...
תסכול מלהביא רעיונות חדשים שלא מתקבלים בגלל בעיות תקציב? ברור שיש בעיות תקציב. מאז ומתמיד ובכל מקצוע זה קיים. מוצאים איך להתגבר או מסתדרים על מה שיש.
לקוחות לא מרוצים (כמו ההורים) יש בכל עבודה ובכל מקום שמספק שירות. יש מספר דרכים לשפר את זה. או לשפר את השירות, או לשנות את הציפיות, או לשנות את זמן הטיפול, סוגו ומשכו.
עובדים שמוציאים מכיסם כדי לממן את עבודתם זה בעיה שלהם עצמם. הם יכולים לבחור בין כמה אפשרויות... או שהם מממנים את הצרכים שלהם או שהם מסתפקים במה שהמערכת מציעה. אין שום טעם להוציא את הכסף ואז לקטר על המערכת.
מורה שרוצה להשקיע ונתקל בהתנגדות מכל עבר הוא כנראה לא מודע לדרכים הנכונות לעשות דברים. הוא מאלה שמצפים שהעולם ישתנה בשבילו. הוא לעולם לא יוכל להביא תלמידים להצלחה כי הוא יצפה שהתלמידים ישתנו בשבילו.
כמו שאמרתי, אני שמח לפרגן לדברים טובים שעובדים ואני מציע אפילו בונוסים כספיים למורים שמביאים תלמידים לתוצאות טובות.
כל מקצוע הוא קשה ובכל מקצוע זקוקים לפירגונים.
קודם כל לא דיברתי בעיקר על המשכורת, אלא גם על התסכול של כל דבר שמורה, אם זה לנסות להעלות רעיונות חדשים, להשקיע ואפילו לחנך נתקלים בהתנגדויות הן מצד משרד החינוך שטוען כל הזמן שאין תקציב, הן מבחינת ההורים שעל כל עונש הכי קטן שהילד מקבל הם רצים לבית הספר וגם משכורת שכן הם צריכים לצלם ולהוציא חומר על חשבונם כי גם למכונת צילום שתממן את החומר לשיעורים אין תקציב.
מורה שרוצה להשקיע וכל הזמן נתקל בהתנגדות והוא רואה עד כמה זה משפיע על התלמידים שלו והוא עומד חסר אונים מולם, בסופו של דבר מרגיש תסכול וחוסר רצון להשקיע.
שוב, אני מגנה את כל המורים שמתעללים מילולית ופיזית ולזה אכן אין תירוץ אין סיבה אבל גם למורה יש משפחה לממן ולפרנס, ובסופו של יום הוא צריך לתת לילדים שלו אוכל ולדאוג לרווחתם.
תנסה לדמיין את עצמך במקומם. ותראה מה היית מרגיש.
בינתיים, מה שאותי מרגיז, זה שבכל הפוסטים, או שיחות שהשתתפתי שמעתי רק איפה המורים טועים אבל אף פעם לא שמעתי איפה המורים לא טועים ואפילו עושים עבודת קודש, רק לאחר שאני אומרת איזה משפט להגנתם, אני שומעת: כן, ברור שיש גם מורים טובים.
כמו שיודעים לבוא עם אצבע מאשימה צריך גם לדעת לבוא ולפרגן כי זה באמת מקצוע מאוד קשה וזקוק לפירגונים.
ואני עדיין חושבת, בדר"כ, כאשר אדם מרגיש מוערך בעבודתו הוא משקיע ונותן את נשמתו.
ויש גם הרבה כאילו שיודעים לעשות זאת על אף חוסר ההערכה.
זה רעיון לא רע לתגמל את המורים על ההצלחות של התלמידים שלהם. (בונוסים לפי מספר התלמידים המצטיינים)
ברור שחבל, המורים משפיעים מאוד על הנוער והם מאוד שחוקים עד שכבר לא איכפת להם,
וככה זה נראה.
נוער יכול להרגיש למי איכפת ומי "רק עושה את העבודה", והם מגיבים בהתאם.
הנוער זקוק להמון תשומת לב ולמורים כבר אין כוח וחשק בעקבות כל המצב.
ברור שזה לא בסדר ומאוד חבל אבל בשביל לשנות את המצב, לבוא אליהם כל הזמן בטענות זה רק יחמיר את המצב,
אל תשכח שגם מורים קוראים, וזה לא נחמד לקרוא רק ביקורות שליליות כל הזמן.
ולכן אני חושבת שאם באמת רוצים לשנות את המצב, צריך ההיפך, לנסות להעלות את המעמד שלהם בחברה, לתת להם קצת יד יותר חופשית ולגרום להעלאה במשכורת וכאשר המורים יתחילו לחוש מוערכים עם אפשרות להשפיע, אני מאמינה שהמוטיבציה שלהם תגדל ורמת הסובלנות שלהם תגדל והכל יראה אחרת, ולכן לפי דעתי הכל קשור.
לא כתבתי בפוסט, כי זה לא הנושא... אבל אל תביני אותי לא נכון. אני מעריך מאוד את ההשקעה של המורים ואני יודע שהם מתמודדים עם המון כוחות שונים: הנהלה, משרד החינוך, הורים, מורים אחרים ומצד שני המשפחה שלהם שרוצה וזקוקה לזמן שלהם המועט. אבל באותו זמן ובאותה השקעה הם היו יכולים לעשות את זה נכון וטוב. לא חבל?
אכן יש בעיה מאוד חמורה במערכת החינוך ובגישה של המורים אני לא אומרת שלא, ומה שכתבת מאוד נכון ויפה.
אבל אני מחפשת את הבסיס של הבעיה.
ואני חושבת שלאחר ששנים המורים עובדים, ומשקיעים ונותנים את כולם וכולם רק מזלזלים בהם
מבלי לחשוב לרגע על העבודה הקשה שהם עושים ועל ההתמודדות היום יומית עם בעיות משמעת מאוד חמורים,
עם טענות של ההורים על כל דבר קטן, עם זילזול מצד האחרים על העבודה שלהם: "הרי מה הם סה"כ עושים, מתוך שנה שלמה הם חודשיים בחופש, שנת שבתון וחגים..."
אני הייתי רוצה לראות כל אחד שמזלזלים בו ולא מעריכים אותו, הן מבחינה של מעמד והן מהבחינה של המשכורת נשאר עם רמת מוטיבציה ורצון מאוד גדול לעשות ולשנות כאשר כל פעם שאתה רוצה לעשות משהו שונה אומרים לך אין תקציב, או אי אפשר.
מאוד קל לבוא למורים ולגננות בטענות, ושוב אני לא מכלילה שכן בכל מקום עבודה יש את המשקיע יותר והמשקיע פחות,
אבל אולי נחשוב למה ירדה להם המוטיבציה כל כך.
אני מאוד מעריכה את מעשיך, באמת, אבל לבוא לכמה שעות בתור גורם חיצוני ולראות דברים שלפעמים גם יוצאים מהקשרם זה לא כמו להיות במקום כל היום וכל דקה ולהכיר את הילדים.
מתוקף היותי מדריכה שיקומית אני עובדת עם ילדים והרבה דברים שאני או הצוות שאיתו אני עובדת, עושים מבחוץ לא נראים טוב, אבל אם אתה נכנס לעומק ומתחיל להבין דברים יותר לעומק את מתחיל להבין את הפעולות.
ולכן, אני תמיד אומרת על תשפוט לפי הקנקן אלא לפי מה שבתוכו.
אני גם מכירה מורה, שבאמת עם יד על הלב, נתנה את הנשמה שלה לתלמידים, ובהגיעה מבוגר ביקשה לפרוש לפנסיה בטענה שהיא כבר עייפה ומותשת, כי עבודה יומיומית עם ילדים היא מאוד מאוד מתישה ופשוט לא נתנו לה לפרוש,
תחשבו על מורה שהיא שחוקה שהמערכת רק סוחטת אותה עוד ועוד.
מאוד קל לבוא בטענות, אבל כאשר נגשים לבעיה צריך למצוא את הבסיס שלה ולא לנסות לשנות אותה רק על פני השטח.
רוי בנך, הוא ילד מדליק, והוא יודע לזהות את האמת. הלוואי שכולנו היינו לומדים יותר מהילדים שלנו.
ורד, הביקורת שלי איננה שיפוטית... אני מציע דרך שונה להתבוננות שתאפשר לכולנו להרוויח הרבה יותר מהזמן שמערכת החינוך משקיעה בילדים. במקום להכניס לילדים רגשי נחיתות וטראומות אני מציע שניתן להם כלים להתמודדות. זה הכל.
וחוץ מזה, תודה! כמובן :-))
נראה לי שקשה מאד להיות איש חינוך יומיום. לכן, לא הייתי ממהרת לשפוט את הגננת. זה מזכיר לי שפעם התרגזתי על הבן שלי ואמרתי לו שהסבלנות שלי נגמרת. אז הוא אמר לי: לא נכון, יש לך חדשה. הוא היה בן 4.
צריך סבלנות אין קץ, כדי לעשות את זה בצורה הכי טובה יום יום. ואת זה אנחנו יודעים גם כהורים. יש הרבה מה לפרגן למורים, ולו רק בגלל שאנחנו משתמשים בהם כבייביסיטרים שלנו מידי יום ביומו... וחוץ מזה, אתה צודק , כמובן.:-))
דלית, יש אנשים שמתנדבים בעמותה הזאת גם עכשיו וגם את יכולה.
ויש עוד דרכים להשפיע ולהעביר את הדבר הזה הלאה.
כשאנחנו מצפים שמישהו יעשה את העבודה בשבילנו, שם המכשול.
אל תתחרט על האתמול. החיים הם בך היום ואתה יוצר את המחר שלך.
תודה יעל.
אולי זה לא בא לנו באופן טבעי, אבל בטוח שאפשר לשנות דברים ובאמת כבר מהגן. ואני בטוח שאת כמורה רואה כבר עד כמה אפשר אחרת.
שיהיה בהצלחה ובהמון אושר. שנה נפלאה שמלאה בעשייה ובסיפוק.
שנה עם הרבה סיפוק.
עשית עבודת קודש
אני בטוחה שאותם ילדים
לא ישכחו את שלימדת והראת להם
לעולם.
הלואי שכל הילדים היו זוכים
במשהו שיאיר להם את הדרך
זה יעשה את כל השינוי
תודה
אורי היקר,
אתה צודק בגישתך ומאיר בכתיבה שלך
לתת לחיים להיות קסם עבורינו זה תהליך נרכש שלא בא טבעי
על אלה העוסקים בחינוך יש להביא את הילדים למודעות החל מהרגע שזה אפשרי
כפי שציינת זה מתחיל מהגן
כבר שם ניתן לחנך אחרת
כבר שם אפשר להתחיל את קורס הקואצ'ינג
לאמן לחיים מגיל הגן - דרך הבית ספר ואז כשמגיעם לבגרות פועלים ועושים אחרת
ישר כוח
שנה טובה
יעל
שנה שנחנך בה את ילדינו להגיד את הדבר הנכון במקום הנכון ובזמן הנכון כמו רובוטים. חחחחחחח נראה לכם?
אנחנו מצפים שאור יבוא מלמעלה ויאיר אותנו, אבל אנחנו הפנסים שמאירים את החשיכה.
מהי שנה טובה? לכל אדם זה דבר אחר ומה שטוב לאדם אחד הוא רע לאדם אחר...
אז אני מאחל לך ולכל אדם, שנצליח ליצור מציאות שתביא אושר רב לנו, לחיינו הזוגיים, למשפחותנו, לחברינו, לסביבתנו, למדינתנו, לעולם כולו. ואולי זאת היא שנה טובה.
רעיון מעולה? מצויין! מה הרעיון?
השנינה הכתה אותי בתמהון.שנהדרת!
שנה טובה
נתת לי רעיון מעולה, תודה.....
שתהיה לך שנה שנונה....
אמר ועשה!
כבוד גדול לי. תודה.
וואלה. צריך לעשות עכשיו. כדי שלא יחייכו לנו כשנהיה אנו זקנים.
אני לא הייתי מזלזל במה שיש לאחרים לומר בנושא זה.
גם אם את חושבת שלך שמורה נחלתם הפרטים של נושאי ידע החינוך בעולמנו - עדיין, לא הייתי - במקומך - ממהר לשפוט.
השטות הזו לקוחה מכמה מקומות די מנוסים. בין היתר מחוויות אישיות שלי, אבל אני לא אנסה לשכנע.
מורה מסוגל להפוך את הלמידה לדבר מאוד חוויתי - עבורו, ועבורו בלבד.
לילד הלמידה היא אלמנטרית. ברגע שמדברים איתו על זה והופכים את זה לעניין, אז באמת קורה, זה הופך לעניין. מוצלח יותר או פחות.בדרך כלל פחות אם יש שם השפעה של מורה, ויותר אם ההשפעה של המורה פחות אפקטיבית.
ושוב - לא נראה לי שזה המקום לפתוח בדיון מעמיק.
פוסט מעולה וכל כך נכון!!!!
אני מעלה אצלי במועדפים!
*
אורי
אאוץ......
כן כן יש את זה לצערי...
עושה לי קצת זכרונות לגבי...
שהמורים אמרו שממני לא יצא כלום....
היום שאני פוגשת אותם והם זקנים
אני מחייכת...
צר לי.
אין לי שום בעיה עם ידע. כשהוא נכון, הוא מעולה.
הבעיה עם רוב הידע שמתמחזר בעולמנו הוא שהוא שגוי או תפל.
ידע שגוי, אם תסתכלי שוב בפוסט הקודם שלי, גורם לנזקים.
לצערי, הידע שאת זורקת פה אינו עוזר לשפר דברים. הוא רק מסביר את אזלת ידנו.
והסברים כאלה לא פותרים דבר, הם רק מעשירים את חברות התרופות.
התגובה לא מלאה בתוקפנות, הדבר שמפריע לי אלו מילים גדולות הנרשמות מבלי להבין תהליכים לעומק.
כמו כן, את הפשיעה מודדים על פי דיווח למשטרה. ידוע לך כמה מקרים בכלל לא מדווחים ? ולידיעתך לפי הסטטיסטיקה האחרונה הפשיעה במגמת ירידה.
למה הפשיעה התעצמה ? על הקאפיטליזם שמעת ? על אסקולת שיקאגו ? על המניפסט הקומוניסטי ותורתו של מארקס הקושרת את העברינות לקאפיטליזם ?
אורי, יש המון המון תיאוריות והמון דברים שצריך לדעת ולהבין לפני שמטיפים על דבר כזה או אחר.
אולי הצלחת לעשות בכמה בתי ספר אבל הדבר ימדד לימים לכן יש צורך במחקר אורך לבדיקת הנושא.
אם יצאת מביצפר לאחר הרצאה מחיוך זה לא אומר שזזו דברים. על זה בדיוק מדובר ברציה חברתית...
כתבת כי התגובה שלי תוקפנית, למה הזכרת כי אתה לא מתימר להיות בעל ידע ובעל תואר עם מילים מפוצצות ? מה הבושה בתואר כזה או אחר ?
כשאנים בעלי ידע הם יודעים להביט ולנהוג בצורה אחרת מאלו שאינם בעלי ידע. וחוצמיזה היום ניתן ללמוד על ידי קריאה בנט על כמעט הכל.
ידע ותואר אינן מילים גסות.
צילי. כל ידע הוא בעל ערך רק כל עוד הוא מאפשר לך לקבל יכולת חדשה לפעול ולהביא לתוצאות.
יש מיליוני דרכים להסביר למה דברים לא עובדים טוב. העולם מלא בתירוצים. אבל כאשר מוצאים את הסיבות האמיתיות, רק אז דברים יכולים להשתפר.
אני לא מתיימר להיות בעל ידע. אני פשוט יודע מה הצלחתי לעשות! ולא עם תארים או מילים מפוצצות. ואני לא מתיפייף. ותשימי לב שהתגובה שלך מלאה בתוקפנות.
ציונה יקרה, אני לא רואה במורה מקצוע בזוי, אלא דווקא שליחות. האנשים שאמורים לאפשר לבני הנוער לנצל את הפוטנציאל שלהם. זה דבר גדול!
לא אמרתי שהמורים לא נוגעים בנשמת הילדים. ההיפך, הם עושים זאת בהרבה דרכים. וסיפורך על הבאת ערך של פתיחות לעולמם של הילדים ממחיש את זה בדיוק. עובדה שהיום הם עובדים עם הערך הזה.
אבל אני לא מחפש את ה"וואו".
כהורה אני שולח את הבן שלי לשם כדי שיקבל את הכלים שהוא זקוק להם על מנת להפוך לאדם בוגר בעל יכולת התנהלות בעולם. כאשר האלימות גואה בתוך בית הספר, הילדים אינם פנויים ללמידה. הם עסוקים בשאלה: כיצד אני אשרוד את היום הזה מבלי לחטוף. הם לומדים איך להתכופף, לסבול, להגן או להחטיף וזאת, מסתבר, למידה מעשית.
מה שעשית בקורס הרייקי שהעברת זה כמו לשלוף שפן מכובע. ומה שאת אומרת על שיגרה, זה אולי מנחם את האנשים שחיים בשיגרה כקרבן שלה, אבל אני מאמין שאף אחד לא רוצה לראות במעשיו ובפועלו שגרה אלא דווקא לראות את המיוחד שבהם ולחוות כל רגע כאילו זו הפעם הראשונה שבו הוא חווה את החוויה. איזה ליווי יש לנשמות התלמידים אם המורה רואה את היום כ"כמו אתמול"? הנשמה תוססת וחיה עכשיו ומנסה למצות את הרגע!
ואני לא קונה את האמירה ש"טבע האדם" בונה ומפרק - לדעתי אנחנו יוצרים את המציאות שלנו במעשים שלנו ובדוגמה שאנו משמשים לאחרים.ראשית, לגבי בתך אני מבין את המצב, ודווקא את מהסיבה הזאת צריכה להבין שכל אדם שונה ולכן צריך למצות את הפוטנציאל האישי והחברתי שלו בקצב שלו. אבל זה לא ממש לפוסט הזה.
את האלימות צריך לעקור מהשורש?
(לעקור מהשורש זה לא אלים?)
הלוואי שהיה אפשר. לא משנה כמה את מאמינה למי ומה שאומר לך שדבר זה הוא אפשרי, זה שקר. מצטער לאכזב אותך. שורש של אלימות קיימת בכל אדם. גם בך. וניתן לעורר אותו לפעולה. אי אפשר לדכא אותו לחלוטין. אפילו לא עם סמים פסיכיאטרים. אפשר כמובן לדכא ולרסן אנשים ורצונותיהם עד כדי כך שלא יהיה להם סיבה לפעול, אבל לשם אני לא רוצה להביא את הילד שלי.
אלימות היא הבעה של תסכול. הדרך היחידה שבה אפשר לטפל באלימות היא להביא אנשים לראות את האושר שלהם ואיך הם מתקרבים אליו. רק כך הם יכולים לוותר על אלימות מרצון. ואגב, זה דבר שעובד גם עם חבורות רחוב, ולא חסרות דוגמאות.
ההבדל שבין פעולה חיובית לשלילית יכולה להיות ההתבוננות בתוצאותיה, היכולת לראות עתיד ולבנות אותו.אורי אני קוראת את דבריך ובאמת נפעמת, נגעת בנקודה מאד רוטטת, באמת מהותית, למצוא בנשמה הילדית את אותו מקום פנימי שבו מתקיימת ההתכוונות הפנימית, הדחף להתפתחות, הדחף להצלחה.
אלא שלצערי הרב אני היא מאותו מקצוע בזוי, שנקרא בישראל מורה. ומהמקום הזה אני מעט מוחה כלפי דבריך.
אורח לרגע שנמצא ומציץ דרך חרך לעולם לא יוכל לראות האם אותה גננת "נוגעת" בנשמת חניכיה, לעולם לא תוכל לדעת האם היא מביאה לעולמם את אותה התפעמות את אותו וווואו.
לפעמים לילדים נופלים אסימונים, שנים לאחר שכבר בגרו.
אומר לך שאני מן מחנכת שכזו שלימדה את הילדים קורס רייקי, והם התחילו לטפל בבני משפחתם, ועשינו הרבה מאד דמיון מודרך, ודרכו ניסינו להתחבר אל מאוויי הנשמה האישית, הצפנו אל פני השטח את הלהט והדחף, וימים רבים, למרות שהילדים הוקסמו מהכלי שהיה להם בידיים, הרגשתי שזה עדיין לא זה, התוצאות שנראו לי לעין באותו רגע עצמו, עדיין לא הראו שחל איזה שהוא שינוי שהילד "ער" בחיים שלו, שהוא מכוון.
רק שנים רבות לאחר מכן, התחלתי לקבל פידבקים מדהימים מאותם ילדים עצמם.
אז נכון הדבר שבתוך כתלי המוסדות הללו, אנו חווים היום קוצר רוח ואלימות, ותחושת אובדן דרך, אך כשאני מסתכלת על הבוגרים, אני נפעמת מהם, מהכשרונות ועד כמה הם מביאים את הצבע שלהם אל העולם שלנו, הרבה מעבר למה שהם רכשו בתוך כתלי ביה"ס. ברובם הם חבר'ה מופלאים.
נכון שהדרך שהם מייצרים שונה ממה שחשבתי שנכון, שהם ממציאים תרבות שונה ממה שגדלנו בה כולנו, אבל מי אמר שמה שהיה בזמננו, הוא שצריך להתקיים היום?
בכל מסגרת ובכל גיל אנו מורדים במסגרות, ראה תגובת סטודנטים אל הלימוד שלהם, עד כמה הם מורדים.
וטבע האדם כל הזמן בונה ומפרק, כי כך פועל הטבע והיקום.
המבחן היחיד הוא האם אנחנו כמחנכים מביאים את חום הלב אל עבודת הקודש הזו, לווי נשמות שגדלות ומתפתחות במחיצתנו. והחיים אינם קסמים. אי אפשר לתת בביה"ס הדמייה של הוצאת שפנים מהכובע. החיים הם הרבה יותר שגרתיים. בתוך השגרה עלינו ללמוד להימלא מבפנים. ותודה שהצפת דיון כה חשוב.
ציונה הראל.
מי כמוך יודע עד כמה אני מנסה למצוא דרכים לעשות את זה ולהתעסק עם הדברים האלה שהם כל כך בעלי ערך בשבילי. (ואני חושב שעבור כולם)
ובעניין הגננת, לא הייתי פותר את הקונפליקט בעצמי אלא מנחה את הילדים להבין את מה שהם חווים על ידי שאלות כגון: "מה את רוצה להשיג?" "האם על ידי בכי אפשר להשיג את זה?" וכך, על ידי הבאתם להתבוננות במצב, הם היו משנים את ההתנהגות שלהם.
בחוברת של הדרך אל האושר זה מוסבר בתימצות רב כך:
"מה שהוא כן בר-ביצוע הוא פשוט להשתדל להיות ידידו של הילד. זה בהחלט נכון שילד זקוק לידידים. נסה לגלות מהי הבעיה של הילד, ומבלי לנפץ את הפתרונות שהוא עצמו מציע, נסה לעזור לו לפתור אותה."
וכבר חשבתי שאף אחד לא ישאל...
תודה
כל כך מרגשים הדברים שאתה מספר,
זה נשמע שלאותם ילדים בנית עתיד אחר, הווה אחר,
במפגש אחד,
משנה חיים,
אני בטוחה שלכולנו יש (לי יש) רגעים כאלה בעבר, שצרובים עמוק בתודעה וסללו את המשך החיים, לפעמים האדם אפילו לא ידע עד כמה זה היה משמעותי,
ואני בעיקר חושבת שראוי שתעשה את הדברים האלה יותר, הרבה יותר, כי יש לך את הידע, הכלים, הכשרון, והאהבה, למה אתה מתמהמה?
וממש סקרנית לשמוע איך באמת היית אתה פותר את הקופליקט שבפתיח
אוהבת
תודה על תגובתך, היא חשובה לי מאוד.
זה מעניין מאוד. אשמח להתעדכן.
שבת שלום ובהצלחה.
פתחת פה תיבת אוצרות...
קודם כל, ילדים הם חלשים ואינם מסוגלים להתמודד עם העולם, והם זקוקים לעזרה רבה בשלביהם הראשונים.
לאחר מכן, צריך להביא אותם לעזור ולתרום ככל יכולתם.
תודה לך, מדהימה אחת. לא מפסידים... מרוויחים אחרת, כולם.
את תמיד מוזמנת.
תודה נעמה.
אני ממשיך לעשות בדרכי שלי ובאופנים אחרים.
שתהיה שנה נפלאה.
כאמא לשני ילדים (מתוך החמישה שיש לי) לקויי למידה
אחד ילד לא ביולוגי שלי עם לקוי בזכרון חזותי (טוענים שזה לקוי של ילדי קיסרי, אז טוענים)
והילד השני הביולוגי שלי כרגע באיבחונים של הפרעות קשב וריכוז ומוטוריקה
הפוסט הזה הזיז לי משהו מתחת לרגלים
כל כך מצאתי את הבן שלי הקטן בתוך הפוסט הזה שזה מדהים...
היום בטח תהיה לנו שיחה מעניינת
תודה לך וכמובן שאככב בערב
בעולם הפוסט מודרני יש לכולם "זכויות" אבל אין לאף אחד "חובות".
קיימת מגילת זכויות הילד וחוק זכויות הילד אבל בשום מקום לא מחנכים את הילדים שמול כל זכות קיימת חובה שאם לא מקיימים אותה, הזכות הופכת לעריצות.
שנאהב את הילדים האלה ונעזור להם לצמוח ולהפוך להיות אלה שינהגו בחכמה בספינה שלנו.
שנה טובה!
כתבת מקסים, הפסד למערכת החינוך.
אשוב
היי אורי,
חבל שהפסקת נשמע שעשית עבודה מאוד טובה.
שתהיה לך שנה טובה מלאה בשמחה אהבה ובריאות
בברכה,
נעמה
(1). לדעתי לא צריך להפוך ל"נוער שוליים" כדי להיות אלים. רוב האלימות היא דווקא בין בני נוער "לגיטימיים".
(2). אם את אומרת לילדה שזו טעות, את גורמת לה להבין שאת האוייב שלה. אני חושב שאם תעזרי לה ללמוד טוב יותר להיות הדבר הטוב שהיא רוצה להיות ותעזרי לה להצליח בזה עם ערכים כגון "שאף לחיות עם האמת" שהזכרתי בפוסט הקודם, זה יעזור לה בהמשך למצוא את הדרך שאת רואה כדרך הנכונה.
(3). כדי להתגבר על הגשר שבין הרמות של ילדי הכיתה אין ברירה אלא ללמד ילדים בשיטה אינדיבידואלית, כלומר לתת להם חומר לימוד ומטלות שהם צריכים לעשות בקצב שלהם ולעזור להם להתמודד איתו. באופן תקופתי צריך לבדוק אותם ולוודא שהם מתקדמים יפה. ואם לא, לעבוד איתם על היסודות המוקדמים יותר. ונכון שלמידה חוויתית היא הטובה ביותר.
תודה על תגובתך המושקעת, חברה חדשה.
תתפלא !
מורה מסוגל להפוך את הלמידה לדבר מאוד חוויתי, אבל למה להם ? בשביל זה הם יהיו חייבים להשקיע יותר וחבל.
מאפה השטות הזו ? כל הפעולות שהזכרת כאן הם דברים הנלמדים במהלך ההתפתחות מה הקשר למורים...כנראה רק אתה יודע.
לצערי, במצב הנוכחי, אתה צודק.
יש הרבה שינויים שצריכים להיעשות.
במיוחד רצוי להפוך את שיטת הלימוד לאינדיבידואלית, כשתפקיד המורה הוא בעצם לסייע לתלמיד להתקדם עם עצמו. היו ניסיונות כאלה בעבר, אבל הם נידונו לכשלון מראש בשל תנאי הניסוי. אבל יש עוד דרכים...
זוהי דוגמה מאוד טריוויאלית לאזלת ידם של מחנכים. מה היתה הגננת צריכה לעשות לדעתכם?
הרבה מבוגרים מורים ושאינם מורים מתנהגים בכוחניות כלפי הילדים. במיוחד הרבה הורים נוהגים באופן כזה. זה פשוט הפיתרון הנוח ביותר "והטוב" ביותר להראות כמה הגדולים מדהימים והקטנים דבילים.
הנושא של חינוך וליקויי למידה מעניין אותי כאומן מופיע, כי כל מה שאני עושה קשור לחושים, לקליטה, לזיכרון ולמודעות. היכולת לתקשר. הבנה של התחומים הללו והמחסומים אליו היא חיונית במקצוע שלי וגיליתי שככל שאני מבין את הנושאים הללו יותר לעומקם, כך אני מסוגל לרתק ולהשפיע טוב יותר על הקהל שלי. הגישה היא החשובה ביותר בדרך אל הילדים האלו. מי שמצליח להבין מאיפה באים הדברים ואיך לגת בילדים יכול לגלות ילדים מדהימים כשרובם בעלי אינטלגנציה ריגשית גבוהה מאוד.
במסגרת פעילות התנדבותית שביצעתי בין השנים 2004-6 עברתי בין בתי ספר רבים בארצנו, מכל התחומים והמסגרות, מכל הרבדים והעדות, ובכל סוגי המיעוטים הקיימים. עם כולם דיברתי על אושר, הדברים שמפריעים לנו להיות מאושרים והכי חשוב...איך אפשר להצליח להיות מאושר בכל זאת. להצליח, מילת המפתח כאן. הבעיה היא שהיום בחברה הצלחה נמדדת בציונים וכמה שאתה "חכם" יותר מהאחר וזה לכשעצמו מתפרש כאושר. כשבעצם האושר האמיתי הוא הקבלה העצמית של הילד וקבלת החברה כמו שהוא. המחשבה היא שכאשר האדם מאושר הוא אינו נוטה לאלימות. כמו שכתבתי האושר והאלימות אינם תלויים האחד באחר. מה שהכי חשוב כאן שהילד יקבל את עצמו וכך החברה בה הוא נמצא. אם לא יהייה כך הילד ילך לחפש "חברים" חשדים והיחידים שמוכנים לקבל אותם הם נוער השוליים ומשם הדרך לאלימות היא הקצרה ביותר !
גיליתי גם שחינוך איננו רק למידה של משוואות מרובעות ופתגמים באנגלית. חינוך הינו הדרך ליצירת עתיד. עתיד של אדם, של חברה, של מדינה, של עולם. !!!!!!!!!!!!!!!!
ואז ביקשתי מאחת הילדות שהרימה יד לבוא ללוח. ציירתי ילדה ועיגול גדול מעליה עם חץ שמקשר ביניהן. כתבתי את שמה ליד הילדה המצוירת ושאלתי אותה מה היא רוצה לעשות בעוד 20 שנה. היא אמרה שהיא רוצה להיות פסיכולוגית. כתבתי את זה בתוך העיגול והמשכתי לשאול איזה סוג של פעילות היא רוצה כפסיכולוגית... לעבוד בבית ספר, בבית, כמאבחנת, בקליניקה משלה?... טעות. מעניין מה היא בכלל יודעת על הפסיכולוגיה, אולי זה מה שהיה צריך לשאול
כאשר מורים לא מחברים בין חומר הלמידה לבין המטרות של הילדים החומר הופך להיות משעמם. צריך גם לחבר בין הלמידה עצמה ובין הגשר ההוא שצריך אותו כדי להגיע לכל הרמות בכיתה. הלמידה נראת לי חשובה יותר מאשר חור הלמידה. ככל שהלמידה חוויתית יותר כך היא סוחפת וניתן לנסות וללכת בעיקבותיה.
מורים לא יכולים 'לעזור' לילדים ללמוד.
בילדים יש את הרצון והיכולת ללמוד, יותר טוב מכל אחד מיצירי מערכת החינוך המערבית.
ילד לומד לבלוע, לאכול, ללעוס לשבת לזחול להתגלגל, ללכת לרוץ - ומוזר, אף מורה לא ישבה איתו והראתה לו איך.
איפשהו בריצה היומיומית הזו ללכת ולעשות עוד כמה שעות נוסופת, אנחנו מחליטים לשלוח את הילדים לגן ולבית הספר. ושם נמצאת המורה שתדאג מבלי משים לדכא את החוש המולד הזה.
חינוך בגנים ובבתי ספר לדידי אינו חינוך. הוא מקום עבודה לאנשים מבוגרים. מקום בו יוכלו לשבור את לחמם ותו לא.
יש מכל המינים. כל אדם בוחר בקריירה שלו מתוך מניעים כלשהם. באם הוא מצליח או נכשל, זה כבר עניין אחר.
תודה על המחמאות ורדה. אני דווקא לא חושב שהבעיה היא עם המורים. רוב המורים מגיעים למערכת עם כוונות טובות. חלקם מתקלקלים בדרך. למה? בעיקר, בגלל שהם מקבלים הדרכה מוטעית וסדרי חשיבות מוטעים של מידע. ו... עזבי קיצוניות... בואי נראה איך אנחנו מתגברים על המכשולים ויוצרים חברה בעלת ערך ששווה להיות חלק ממנה.
צודק.
אבל לפני שהורים מתערבים, כדאי שגם הם ידעו מה ואיך.
אורי.
הלוואי.
תודה.
את מוזמנת לשלוח לכל אדם שנראה לך שזה יעזור לו ואף במעט.
רעיון טוב!
הנה אנחנו שוב מעלים זה את זו בסולם...
שימחת אותי, רונית.
תודה.
אני דווקא רואה את ההבדל בתוצאה... ושם ההבדל שבין ילד מתוסכל שאחר כך יהפוך לאדם חסר אחריות, לבין ילד שמח שיהפוך לאזרח שתורם לחבר.
תודה מקסימה אחת.
אמן, שנמשיך להאיר.
שנה נפלאה. יצירה בלתי פוסקת, אהבה, אמת.
נכון. וביותר מכמה משפטים, אפשר?
תודה.
תודה על הביקור והכוכב.
זו בעיה כואבת, אבל, לא רק בחינוך
יש הרבה אנשי חינוך שהגיעו למקצועם לא בגלל האידיאל או ההתאמה שלהם למקצוע.
כמה מגיעים לחינוך כי זה בוער בעצמותיהם?
ואולי זה ישמע לא קשור, כמה רופאים, שאולי שכלתניים הם, אבל, טיפת אנושיות אין בהם?
בחירת המקצוע נעשית ללא קשר לאישיות ולהתאמה....
קודם כל תודה על הפוסט המעשיר! (כוכב) לדעתי הכל מתחיל מדלות החומר האנושי בחינוך (ויסלחו לי כל המורים שחטאתי להם והכללתי אותם כרגע). אבל למורים רבים אין יכולות אישיות כמו גם אינטליגנציה רגשית.
למורים , יש לציין אין גם תמריצים להתאמץ ולהגיע למטרות נעלות כמו חינוך, דוגמא אישית או פשוט יצירת עניין וקשר בין הלימודים למטרות.
בקיצור לצערי המערכת חינוך דלה במאמצים, דלה בחומר אנושי טוב .
אהיה קיצונית ואגיד שאם היצע בתי הספר הפרטיים הטובים היה זמין יותר (ולא כזה המאלץ הורים לסוע מרחקים כדי לקחת ילד לבית ספר ולפגוש חברים אחרה"צ) אין לי ספק שילדי היו לומדים בבית ספר פרטי!
יש מקום ענק לשיפור במערכת החינוך
לנו כהורים יש חובה לבקר ולהשקיף על המערכת הזו, ולהוביל לשינויים ושיפורים במקומות בהם נדרשים
שנה טובה
Standing ovation
הלוואי שיותר אנשים יראו ככה את נושא החינוך.
הלוואי.
הי אורי, פוסט מצוין וחשוב מאד!
גרם לי לעלות בסולם האושר... תודה.
יפה כתבת.
ההבדל בין גישתך לבין הגננת ודומיה הוא ההבדל שבין איש חינוך לבין מי שבא בבוקר לעבודה רק על מנת להגיע לסוף היום וללכת הביתה.
אורי אור
אתה קוסם לא רק על הבמה
והרבה נרות עושים אור גדול
תמשיך להדליק משואה זו :)
שנה נהדרת של קסמים ואורות של אהבה.
בעייה שקשה להשיב עליה בכמה משפטים ... *
פוסט חשוב
מושקע
כמורה
מבינה את חשביות הנושא
שלך אפרת**
יש ח"ן שזה חוכמה ניסתרת, נולדים עם זה. ויש חינוך שזאת מילה מעוותת זה חכמה נסתרת כפייית, זה לנסות להוציא חכמה נסתרת מהכורח אל הפועל בשיטות שונות. ילד יודע מה טוב ומה רע, בלי שיטות ובלי כפייה, ברוך ואהבה, לתת לו להתחבר לחכמה הנסתרת שכבר יש בתוכו.