תמונות מהחיים של רוטה
כרגע בעיקר סיפורים קצרים עליי, על החיים ועל היפופוטמים.
פוסטים פופולאריים
-
שניים סינים
15/5/08 | 652 צפיות
-
אני זוכרת את הרגע שבו נפלתי
10/6/07 | 190 צפיות
-
להדליק את המזגן?
30/5/07 | 643 צפיות
-
כשהספרים הולכים לישון או מאחורי הקלעים של חנות ספרים
18/5/07 | 500 צפיות
-
סיפור על בחורה שברחה בלי נעליים
14/5/07 | 684 צפיות
-
אפשר להיות רק ידידים?
7/6/07 | 978 צפיות
פוסטים אחרונים
- איך עברו שלוש שנים? 15/2/13
- מלחמת הקופסאות 14/12/09
- חיי הנישואים. לא מה שציפיתי. ג. והפעם ארוחות חג. 13/11/09
- חיי הנישואים. לא מה שציפיתי. חלק ב. 30/10/09
- חיי הנישואים. לא מה שציפיתי. 28/10/09
- כשאי אפשר לכתוב על הכל 26/8/08
הסוד שלי
לא זה לא היזיז. זה כבר לא סוד. גם לא הסמים או הסיגריות. או הויסקי שנגמר לי מהר מדי. זה לא קשור לאזיקים ולא לבגדי עור, אין לי חוברות פורנו של כלבים וחתולים מתחת למיטה. ולא אמא אני לא יוצאת מהארון. אני לא נמשכת למחושים של ג'וקים, ולא הוזה בהקיץ על גברים בני שמונים עם כרס ושערות על הכתפיים. אני לא עובדת בצומת ארלוזורב אבן גבירול, ולא מישכנתי את השרשרת שקנו לי לבת מצוה בשביל לממן אספקת שוקולד לכל החיים. לא שדדתי את בנק הזרע, ואף אחד לא סוחט אותי. את התמונות המפלילות שלי אף אחד עוד לא מצא. הרבה עדיין מחפשים. אני לא אנורקסית, ולא בולמית ולא עושה דיאטות מטורפות בדרך כלל. לא עובדת בתור חשפנית, ולא עולה בכל ראש חודש להתפלל על קברי צדיקים בתקווה לאבד את הרווקות המעיקה שלי. אני לא בהריון, ולא עברתי הפלה, לא מסרתי תאומים לאימוץ, ואני כנראה גם לא הבת של השכן. אני לא עושה סיאנסים ולא שוחטת כבשים בלילות ירח מלא ומייללת לשמים. אני לא אשת זאב, למרות שיש גברים שבטוחים שאני סוג של ערפד. אני לא לובשת תחתוני גברים. בדרך כלל. ולא מנקה את הבית בעירום. בדרך כלל. אני לא חוזרת בתשובה.
אז מה כן?
אני קוראת תהילים באוטובוס. עם מחשוף ובלי מסכה. גוררת מבטים תוהים ושאלות אילמות. זאת המדיטציה היומית שלי, זאת הנחמה והתקווה בעולם חסר נחמה ותקווה. האמונה הקטנה שאולי מישהו בכל זאת מקשיב לי ורואה מעבר להכל.
זה הסוד שלי.
|
תגובות אחרונות
-
אורה .ה.
בתגובה על איך עברו שלוש שנים?
-
ליאורום
בתגובה על לרגל סיום השביתה סיפור על מכללה מאיזור הדמדומים
-
james j. rocklein
בתגובה על מלחמת הקופסאות
-
אלכסנדר הגדול
בתגובה על חיי הנישואים. לא מה שציפיתי. ג. והפעם ארוחות חג.
-
b_noam
בתגובה על חיי הנישואים. לא מה שציפיתי. חלק ב.
-
ג'ו מ
בתגובה על כשאי אפשר לכתוב על הכל
תגובות (16)
נא להתחבר כדי להגיב
התחברות או הרשמה
/null/text_64k_1#
חמודה
שאלו יהיו הסודות שלך. אשרייך וטוב לך. העיקר שאת נהנית
בלי ארנבים שיוצאים מהכובע :-)
תודה
תודה מכל הלב והנשמה
כל הכבוד!
זה סוד הקסם...
וואי איזה פוסט !
גאוני !
חטאים? איזה חטאים?
אם הייתי מרגיש שאני חוטא, לא הייתי עושה מה שאני עושה.
הנפש צריכה להתמלא. לפעמים אפילו לפתוח את החלון בלילה, להסתכל על הכוכבים, לנשום את האוויר ולהוריד כמה דמעות ממלא אותה, או ממחיש כמה היא ריקה ויבשה.
תהילים עושה טוב. תהילים עוזר. אני מאמין בזה בכל ליבי. זה לא התוכן, זה לא המילים הקסומות של תהילים, זה הרבה הרבה מעבר. יש משהו בלקרוא את זה. לא ברור. בדיוק בתחום הלא גשמי שאי אפשר להסביר.
ידעתי שאתה תבין.
בתוך כל היומיום והחטאים הבלתי פוסקים (שכרגע אין לי כוונה להפסיק איתם), הנפש כנראה דורשת איזשהי פיסה קטנה של משהו שאפילו אין לו שם. תקרא לזה אמונה, שקט, טוהר, אולי קריאה לעזרה או חיפוש תשובה. העיקר שזה עושה לי קצת טוב.
לדעתי זה מוגזם לגבר מעל גיל 12 לשחק בפלייסטשיין, או לראות שעות על גבי שעות משחקי כדורגל של קבוצות מהצד השני של העולם או להתחיל את היום בבאנג.
אבל אני לא מבקרת ולא שופטת אף אחד.
כל אחד מתחבר לעצמו בדרך אחרת. והשם ירחם אני מקווה.
כל הכבוד אורישש שאתה מקפיד לקרוא כל פוסט שלי וגם לשנן אותם! ישר כוח!
אין חיפוש. לא היה ולא יהיה. התפילה היא הדרך שלי להתחבר לכמה דקות למשהו עמוק יותר שקצת מחזק אותי. אני לא דתיה בשום מובן אחר, והשם יתברך בעזרת השם ואם ירצה השם כבר ישלח לי חתן טוב ויפה עיניים
בפוסט קודם כתבת שאת מצפה לפגוש את גבר חלומותיך באוטובוס (או בסופר).
האם צמצמת את החיפוש לערסים?
אז אנחנו חולקים סוד משותף. :-)
התהילים אצלי רק בא עם כיפה.
שמים את הכיפה, שוקעים קצת בתהילים של אותו היום, ונבלעים בתוך זה.
הנפש הנפש
מה שעושה לך טוב זה הכי חשוב.
תודה על השיתוף.