0
לא זה לא היזיז. זה כבר לא סוד. גם לא הסמים או הסיגריות. או הויסקי שנגמר לי מהר מדי. זה לא קשור לאזיקים ולא לבגדי עור, אין לי חוברות פורנו של כלבים וחתולים מתחת למיטה. ולא אמא אני לא יוצאת מהארון. אני לא נמשכת למחושים של ג'וקים, ולא הוזה בהקיץ על גברים בני שמונים עם כרס ושערות על הכתפיים. אני לא עובדת בצומת ארלוזורב אבן גבירול, ולא מישכנתי את השרשרת שקנו לי לבת מצוה בשביל לממן אספקת שוקולד לכל החיים. לא שדדתי את בנק הזרע, ואף אחד לא סוחט אותי. את התמונות המפלילות שלי אף אחד עוד לא מצא. הרבה עדיין מחפשים. אני לא אנורקסית, ולא בולמית ולא עושה דיאטות מטורפות בדרך כלל. לא עובדת בתור חשפנית, ולא עולה בכל ראש חודש להתפלל על קברי צדיקים בתקווה לאבד את הרווקות המעיקה שלי. אני לא בהריון, ולא עברתי הפלה, לא מסרתי תאומים לאימוץ, ואני כנראה גם לא הבת של השכן. אני לא עושה סיאנסים ולא שוחטת כבשים בלילות ירח מלא ומייללת לשמים. אני לא אשת זאב, למרות שיש גברים שבטוחים שאני סוג של ערפד. אני לא לובשת תחתוני גברים. בדרך כלל. ולא מנקה את הבית בעירום. בדרך כלל. אני לא חוזרת בתשובה.
אז מה כן?
אני קוראת תהילים באוטובוס. עם מחשוף ובלי מסכה. גוררת מבטים תוהים ושאלות אילמות. זאת המדיטציה היומית שלי, זאת הנחמה והתקווה בעולם חסר נחמה ותקווה. האמונה הקטנה שאולי מישהו בכל זאת מקשיב לי ורואה מעבר להכל.
זה הסוד שלי.
|