המחשב שלי קורס כל שתי שניות. קניתי אותו בשנה הראשונה לתואר והקשיש מלווה אותי מאז. דרך דו"חות קריאה, הצעות מחקר ותיזה.

בעודי מנקה כל מיני קבצים שנכתבו בימי ינקותי, נתקלתי בליהוג אופייני לי כל כך שנכתב אחרי שהחלטתי להתאהב ביזיז לשעבר. את הבחורצ'יק לא ראיתי כבר זמן מה והוא נשכח מליבי. אך יחד עם זאת, הקריאה המחודשת של הטקסט הביאה אותי למסקנה שאני ממש יודעת לבחור אותם "אחד אחד". הזמן: לפני חודשיים ימים. למה אני חולקת אותו אתכם עכשיו? סתם כי בא לי.

הליהוג הזה מוקדש לכל אחת ואחת מכן שאי פעם רצתה קצת יותר מיזיזות.

כמו טווס שחצן אני רואה אותו עומד על החוף, שני מטרים ממני. הוא הגיע עם הפמליה  המתלהבת שלו שחבריה מזכירים לי את "המקובלים" של השכבה בתיכון. חיים בסרט.
אני מתלבטת אם לגשת או להתעלם אבל יודעת שאם לא אעשה את הצעד, אהיה עסוקה בבהייה ובמעקב חולני אחרי תנועותיו. בעודי פוסעת לעברו אני חושבת: מכל החופים בתל אביב, הוא היה חייב להגיע לחוף שלי... ואחרי החיקוי הלא מוצלח הזה שלי  להאמפרי בוגרט אני טופחת על גבו ומבקשת ממנו "להפסיק לעקוב אחריי". אותה נשיקה יבשה על הלחי. אותה החלפת מילים מאולצת. וואו... אני באמת לא מעניינת לו את קצה הציפורן.  דניאל המהמם מגיע בדיוק בזמן עם ארטיק ומציל אותי.

העיר זו, מסתבר, קטנה מדי בשביל שנינו. אז עד שאני אפנים סוף סוף שאתה לא שווה את זה ושאתה הכי שם עליי זין, אתה מתבקש לצאת לי מהשכונתי ומהחוף. כוסיות יש גם בבננה ביץ'.