אתמול קראתי מאמר של גיא בכור על השפעתה של העיתונות והמדיה על קבלת ההחלטות במדינה. מעבר להסכמתי לנאמר שם, מתבררת התופעה המדהימה שמרביתנו הופכים לסוסים בעלי מבט צר מאוד על העולם. מה שכתוב בעיתון קיים ומה שהעורכים מחליטים להשמיט אינו קיים. החיים ברורים ולאחר שהורגלנו לשיטה כבר קל לעשות עלינו מניפולציה.

אינני חסיד של מופז ואם הייתי הולך להצביע, מן הסתם לא הייתי מצביע עבורו, אבל, מישהו (או מישהם) החליט שהוא מעדיף את ציפי. אשה חביבה שבינה לבין מנהיגות אין ולא כלום. אבל, באין ציפור שיר גם ... זמיר. את שני המועמדים הזוטרים מחקו מן התקשורת ובין השניים שנותרו יצרה התקשורת מאזן אימה. משהתברר שמופז בכל זאת סוגר את הפער, הפכו אותו לאידיוט (43.7%) וכשגם זה לא עזר עשו שימוש בנשק יום הדין: השופט המכובד (שקיבל מינוי בעזרתו של צחי הנגבי) החליט להאריך את פתיחת הקלפיות אבל לא דאג שערוצי הטלוויזיה יסתמו את הפה ולא יפרסמו את הסקר. אגב, כל הערוצים פירסמו את אותו סקר בדיוק ורק שיחקו עם התוצאות (לא יכול להיות מבחינה מתמטית ששלושה סקרים שונים ייתנו תוצאות כל כך קרובות ולבסוף גם לא אמיתיות). כשכל זה לא הבטיח את נצחונה של הילדה "שלנו" הם שלחו כמה בריונים שפירקו דווקא את הקלפי של רהט שבה למופז הובטח רוב דרך קבלני הקולות.

אז עכשיו הילדה שלנו נבחרה ומייד התברר שאין לה אפילו מאה דקות חסד, עכשיו אותם אבירי השלטון התחילו לכסח אותה כדי שתבין איך החיים שלה ייראו אם היא תפריע להם לעשות כסף או חלילה תחשוב שהיא קיבלה מנדט לנהל את המדינה. לא ולא, היא תעשה בדיוק מה שהם רוצים אחרת סופה יהיה גם קרוב וגם רע.

אז שיהיה לכולנו יום נפלא