ב- YNET פורסם כי נסגר תיק החקירה נגד רון חולדאי ויונה יהב בפרשת החניונים - ראובן גרוס וזאת בשל חוסר ראיות.

בכוונה פירסמתי את הפוסט במדור חברה וקהילה ולא משפט וחשבונאות כי השאלה שמעניינת אותי היא בראש ובראשונה חברתית. ברור שאי אפשר להעמיד אדם לדין ללא ראיות אבל מה המשמעות של סגירות התיקים המתוקשרות האלו:

האם פותחים או מפרסמים מהר מדי את דבר פתיחתם של תיקים ובמיוחד כשמדובר באישי ציבור?

האם זו שיטה להשחרת דמותו של איש ציבור או שזה אומר שפשוט לא הצליחו לתפוס אותו?

האם זה אמור להשפיע על הבחירות הקרובות?

האם כל הסאגה פוגעת באמון הציבור במערכת המשפט, תביעה ואכיפה במדינת ישראל?

יש בוודאי שאלות רבות וטובות שאפשר להעלות בהקשר זה ואשמח לקרוא את כולן ובוודאי את התשובות.

אציע אחת משלי:

במקרה של אישי ציבור, חובה לפרסם את הדוח שעל פיו הוחלט לסגור את התיק מחוסר ראיות (אלא אם התיק חסוי) כדי שהציבור ישפוט.

באופן עקרוני אני סבורה שאנחנו הולכים ומתדרדרים במדרון החלקלק ששם דגש על החלטות שיפוטיות ולא על הצדק והמוסר. אמנם אהרון ברק טבע את האימרה "הכול שפיט" אבל גם הוא העדיף שלא להכריע בסוגיות מסוימות.

אני מעדיפה לצעוד בנתיב האפלטוני שגורס כי הצדק הוא אבסולוטי והחוק הוא יחסי, תקופתי ובעיקר ניתן לשינוי.