הסרנדה הזו היא אחת מתוך כאלף יצירות שהלחין פרנץ שוברט (החתיך המתולתל שבתמונה). בהתחשב בעובדה שהוא נפטר בשנת 1828 והוא רק בן 31 שנים, ניתן בקלות לקנא בהספק המדהים שלו. כן, כי גם בזמנו וגם היום שלו היה מורכב רק מ24 שעות ולא יותר.
תוחלת החיים שלנו, בזמננו, ארוכה מאשר בזמני שוברט. התברכנו בחיים ארוכים יותר, עמוסים יותר, מלאי גרויים, תזזיתיים יותר, עצבניים לעיתים, עשירים יותר ובהכרח מלאי יותר ויותר דאגות. קורה לנו לרוב שאנחנו מרגישים ש"לא הספקנו" משהו...(אני צריכה עוד 3 שעות ביום. רק עוד 3 , אם יהיו לי...אז...") המוח שלנו עמוס במחשבות מכל סוג. מחשבות רצות משמאל לימין, קדימה ואחורנית ובהצלבה, עמוס בתכנונים, בחישובים, במחשבות של צער או כאב, עלבון או אכזבה, "מה עושים עכשיו" "האם עשיתי נכון", "איך להשיג", "איפה לחפש"...מחשבות מחשבות ושוב מחשבות. לעיתים אנחנו ממשיכים לחשוב גם תוך כדי שינה (וזה נורא) ולעיתים השיחות הפנים מוחיות שלנו עם עצמינו לא מאפשרות לנו להרדם. יוצא שהוא פשוט עייף המסכנצ'יק, לפעמים אף כואב... והעורף? גוואלד! קשה כמו שולחן פינג פונג. ועם המירוץ המטורף והמוח הסחוט שלנו שמאבד מיקוד וריכוז - התוצאות שלנו - במקרה הטוב הן "קומסי - קומסה".
אז איך מתרגעים בתוך הטירוף הזה? איך מנקזים את המוח כדי שיהיה נקי ויעיל באמת? נוסעים לחו"ל? בטח...כיף! הולכים לפארק? אפשרי...נרגעים עם ארוחה עיסקית משמינה במסעדה הקרובה למשרד? כמעט תמיד.... יש! יש מה לעשות! ולא לזה התכוונתי. זה לא נחשב. במטותא! השאלה שלי הייתה איך נרגעים באמת. שהרי להרגע אי אפשר דרך עשיה אחרת. אנחנו רק מחליפים עשיה בעשיה... אלה הם פתרונות בלוף! איך עושים זאת פנימה ובאופן נגיש ויום יומי?
וכאן החיבור שלי לשוברט. לשם כך המוסיקה שלו. נשתמש בה כדי לתת למוח שלנו לנוח. (והוא טוב השוברט הזה.)
אז חברים, עיצרו לרגע. עיצרו כאן!
גם אם פתחתם את הפוסט הזה במשרד באמצע היום או בערב בבית או בכל שעה שהיא - לא חשוב באיזה סוג של "אמצע" אתם, אני מציעה לעשות הפסקה. לעצור הכל ו"לעשות כלום"! לעשות כלום אחד גדול עם שוברט ברקע. פשוט לא לעשות כלום למשך חמש דקות ושלושים ושש שניות. לעצום עיניים, לא לחשוב על כלום, אין צורך להלחם במחשבות, תנו להם לשייט כפי שעננים משייטים בשמים, אין צורך לחשוב על העבר - הוא נגמר. העתיד - עוד לא כאן וברגע זה אין משהו שנוכל לעשות לגביו. לעצום עיניים, להניח למחשבות, לנשום עמוק לתוך הסרעפת, להדליק ולחדד את האוזניים, להקשיב למוסיקה, לצלילים המתרחשים ובעיקר בעיקר, להקשיב ללב שלכם. להרגיש את הנוכחות שלכם. מתי הקשבתם ללב שלכם לאחרונה? זהו הרגע. תהיו רק אתם.
חמש דקות ושלושים ושש שניות של כלום מוסיקלי וזהו. טוב, קל נגיש ופשוט בכל רגע לכל מקום, פעם ביום לפחות, וכמובן שאפשר להחליף את שוברט. מבטיחה שהפסקה כזו הינה יעילה יותר מהפסקת קפה, סיגריה, הפסקת אינטרנט או סתם הפסקת פטפוט. הפסקה כזו מרגישה כמו מנוחה של לילה שלם - בדוק! יש מצב שהתפוקה תגדל אחרי הפסקה כזו, החיים נראים אחרת ואנחנו נראה "וואו" (לא לשכוח להביט בראי ).
רוצים לנסות? סיימתם לקרוא? הפעילו שוב את המוסיקה, עצמו עיניים והתחילו לנשום ולהקשיב. אם תרצו - תגיבו אחר כך.
תהנו מעצמכם ומהרגע ושתהיה שנה מצויינת. מלאה ברגעים של "כלום".
|